, ש"נ, —  א) התנשאות למעלה, למשל עשן, Emporsteigen; élévation; lifting up: כי בערה כאש רשעה שמיר ושית תאכל ותצת בסבכי היער ויתבאכו גֵּאוּת 1 עשן (ישע' ט יז).  — ב) כמו גאון, גאוה, הוד והדר, Erhabenheit; majesté; =ty: ובל יראה (הרשע) גֵּאוּת  יי' (ישע' כו י). — ואמר הפיטן: לך מלכות לך גאות  לך תאות תהלתי (ראב"ע, לך אלי). —  ולגנאי: הוי עטרת גֵּאוּת  שכרי אפרים   (ישע' כח א).  דברו (הרשעים) בְגַאוּת (תהל' יז י).  אמר בלעם אינו  מסתכל (אלהיהם) בעבירות שבידם ולא בגיאות שלהם (תנחומא בלק כב). — ובדברים לא בע"ח, גדלות ויפי: אתה מושל בְּגֵאוּת הים בשוא גליו אתה תשבחם (תהל' פט י). — ובמשמעת דברים גדולים: זמרו יי' כי  גֵּאוּת  עשה (ישע' יב ה).