ש"ז, מ"ר גְּבִירִים, — א) עליון, אדון ושליט, Herr; maître; lord: הוה גְּבִיר לאחיך וישתחוו לך בני אמך (בראש' כז כט).  ויאמר (יצחק) לעשו הן גְּבִיר שמתיו (את יעקב) לך ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים (שם לז). — ב) °תאר כבוד לאדם חשוב: גביר אחז לבבות לאחזה שמח לבי ואתה מאחוזיו, גביר גבר ובזז החמֻדות והיו כל כלי חמדה בזוזיו (ר"י הלוי, נאם אסף).  גביר  במשפחות, גביר דובר צחות, גביר משיב רוחות, לחיות נאנקים (ראב"ע, נדוד הסיר).  בממלכה הראשונה אנשים טהורים וגבירים זכים וברים (הוא, אג' חי בן מקיץ).  וישדרנה אלי ע"י הגביר המרומם כמהרי"ד ראובן מלטי (ר"י עובדיה, אגר' דפי הזמן כתבים).  שהאשה הנפטרת מרת רחל גרושת הגביר ה"ר אברהם וכו' מתה (שו"ת פרח מטה אהרן סד). —  °גְּבִירִי,  כמו אדוני: גבירי העטרתני בעטרות נזריך אשר הם לזולתך טפלות (ר"י הלוי, הפשט הזמן).  עשיתי מה שגזרת עלי גבירי, הרימותי ידי  לכתוב אל הרב עליון ונורא אדירי (מנח' קנאות, מכת' סד).