1, סמי' גְּלַל, עם ב בִּגְלַל, בכנ' בִּגְלָלִי, בִּגְלָלְךָ, -לֶךְ, בִּגְלָלֵךְ, בִּגְלָלוֹ, בִּגְלָלָהּ, בִּגְלָלֵנוּ, בִּגְלַלְכֶם, -כֶן, בִּגְלָלָם, -לָן, — מלת הסבה, מבארת הסבה שגרמה שנעשה דבר פלוני, wegwn; à cause de, pour; because of: ויברך יי' את בית המצרי בִּגְלַל יוסף (בראש' לט ה). נתון תתן לו (להעני) ולא ירע לבבך בתתך לו כי בִּגְלַל הדבר הזה יברכך יי' אלהיך בכל מעשך ובכל משלח ידך (דבר' יה י).  כי תועבת יי' כל עשה אלה וּבִגְלַל התועבת האלה יי' אלהיך מוריש אותם מפניך (שם יח יב).  ויתן את ישראל בִּגְלַל חטאות ירבעם אשר חטא (מ"א יד יו). ויי' צבאות הנוטע אותך דבר עליך רעה בִּגְלַל רעת בית ישראל ובית יהודה אשר עשו להם להכעסני לקטר לבעל ירמ' יא יז. ונתתים לזועה לכל ממלכות הארץ בִּגְלַל מנשה בן יחזקיהו מלך יהודה על אשר עשה בירושלם (שם יה ד). — וכנ': נחשתי ויברכני יי' בִּגְלָלֶךָ (בראש' ל כז). אמרי נא אחתי את למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בִּגְלָלֵךְ (שם יב יג). גם בי התאנף יי' בִּגְלַלְכֶם לאמר גם אתה לא תבא שם (דבר' א לז). לכן בִּגְלַלְכֶם ציון שדה תחרש וירושלם עיין תהיה (מיכה ג יב). —  וגם *בלי ב השמוש: לחם גלל תודה ואין תודה גלל לחם (פסח' יג:). — ואמר הפיטן: דמי שירַים יסוד הדרום, וטעון הפשט וכליל למרום, גְּלַל הנתיחה מרֻבה בדבור, שתיקה יפה ואימת צבור (סליח' ער"ה, תפלה תקח). — ופשט מנהג שמוש זה בספרות: יען ראינו וכו' גלל כן נתנו רשות (פנק' קראקא, ש' שצח). והאשה הזאת בוכה וכו' גלל כן אמרתי אין לך מצוה גדולה מזו וכו' (שו"ת גבעת שאול א). שהפצירה בי האשה אמה של העגונה בדברי בקשה ותחנונים גלל כן פניתי עצמי בכל יום זמן מה לעיין בה מחדש (שם יד). הנה ימי הסתיו יקרבו ויאתיון וירבה ההפסד וכו' גלל כן שחרו פנינו להמציא להם היתר (שו"ת חתם סופר, או"ח ס). ולהיותי אתמול ביום א' טרוד מאוד בעסקי הצבור כנהוג פה גלל כן אחרתי מלהשיבו (שם, יו"ד שכו). — ובמשמ' °שֵם: וידרוש גלל להושיעם מזה המצור (תולידה שומרונית, REJ Juillet 1902, 87). ומה הגלל לדבר הזה קוי ממך לא תכסי את הגלל מעלי (שם 95).