1 אמר מנחם:  ענינו יורה עליו ופתרונו לפני הלבט והתחיב הריב נטוש.  ע"כ.  והפעל הלבט נרדף עם התחיב, לפי פרושו של מנחם למלה זו.  ריב"ג כתרגום ר"י בן תבון:  ענינו היריטה.  והנה ריב"ג בערך ירט אינו נותן שום פרוש לשרש ירט, רק נושא ונותן בדקדוקו, וכמו"כ בספר ההשגה, ואין בידי גוף הערבי של השרשים של ריב"ג, ולא ידעתי במה תרגם בערב' את השרש גלע, אפס יש לשער כי ר"י בן תבון נהג גם כאן כמו בהרבה מקומות שמצא בגוף הערבי מלה דומה למלה עברית, שהעתיק המלה כהויתה ולא תרגמה באחרת, וגם כאן בודאי תרגם ריב"ג את הפעל גלע בהפעל ורט הערבי והעתיקה ר"י בן תבון ביריטה מפני שידע בודאי כי כך היתה דעת ריב"ג שהפעל (ירט הדרך) הוא הוא הפעל ורט הערבי, כמו שתרגם גם רסע"ג ירט בורט בהערבי, וריב"ג פרש א"כ התגלע במשמ' התנפל, הטיל א"ע לתוך הדבר, ועי' ירט.  ויש שפרשו גלע כמו גלה, וביחוד גלוי דבר מכוער (מלבים, משלי יז יד).

2 ודומה לזה פסוק בבן סירא בגוף העברי:  אכול כאיש נכח ואל תעט פן תגלו (ב"ס גני' לד יו),  והגהה על הגליון פן תגלע במקום פן תגלו.  ושם בפסוק שלאחריו נאמר חדל... ון... ע... ר... ואל.. ל.... ן .. מאס.  והנה בחלק הראשון של הפסוק אין ספק, ויפה שפצוהו החוקרים לפי הנוסח של הולגטה:  חדל ראשון בעבור מוסר.  ובחלקו השני יש מקום של ספק בהאותיות שאחרי המלה ואל, קודם ואחרי האות ל.  יש מי שאמרו כי בגוף הכ"י נכרת רק בבואה של אות ת לפני הלמד ואות ע אחריה, וא"כ צריך לקרוא ואל תלע, ויש מי שראו שם רשומה של עוד אות אחת לפני הלמד, כעין אות יוד, ולכן צריך לקרוא תילע, ונוסחת כל הפסוק תהיה:  ואל תילע פן תמאס.  וכך Smend, ופרש תילע מן ולע' ولـغ בערב' שיש במשמ' לקק כמו כלב.  והנה לפי הנוסחה הרומית צריך לקרוא: ואל תרבה לאכול יותר מדי (et nolli nimius esse), ואפשר שבמקום תילע היה כתוב תגלע, והכונה היתה: אל תעבור גבול הנאות באכילה, והוא הוא הפסוק של שלמה אלעמי, והכונה בואל תתגלע היא מה שאמר בחלק הראשון מהפסוק שמור פיך ממותר המאכל וכו' והוא כפל הענין במלות שונות, ואולי היתה לו לשלמה אלעמי נוסחה מבן סירא העברי.

 3 בנוסחאותינו שלא לגרוע בו, אך כבר הגיה בעל קרבן העדה כי צ"ל לגלע, כמו שנאמר לקמן בפרוש אין תימר שלא לגלע וכו', הרי שהיה כתוב למעלה לגלע ולא לגרוע.  והנה פרשו המפרשים לגלע זה במשמ' גלה פשוט, ואמר בעל ק"ע וז"ל:  וה"פ משום מאי חברו עליו אי משום שלא יגלה לו ר"א את דעתו או משום שחשבו שאין ר' כדאי ללמוד תורה מר"א וכו' היה דרכו של ר"א לגלות דין זה וכו' אין תימר משום שלא לגלות הרי כבר גילה ר"א דעתו לענין קדשים וכו' ומה היה לו לגלות עוד באנדרוגינוס וכו'.  וכעין זה גם בעל פני משה.  אך קשה למה דוקא במקום זה בא הפעל מצוי גלה בצורה זרה זו גלע, ועוד מה טעם לא רצו תלמידי ר"א בן שמוע שלא יגלה רבם שאר הלכות אנדרוגינוס לרבי?  וכבר הרגיש יסטרוב בקושיה זו, ולכן פרש הוא גלע לא גלה סתם אלא במשמ' חלק עליו ולגלג עליו וגלה לו ידיעתו.  ואף שמכל סגנון ספור המעשה פה וגם בבבלי יבמ' סוף פרק זה לא נראה שהיה לו לרבי לחלוק וללגלג על ר"א בן שמוע, אלא להפך שהצטער שתלמידיו של בן שמוע לא הניחו אותו, את רבי, לשמוע דברי בן שמוע בהלכות אנדרוגינוס, וז"ל התלמוד הבבלי שם:  א"ר כשהלכתי ללמוד תורה אצל ר' אלעזר בן שמוע חברו עלי תלמידיו כתרנגולים של בית בוקיא ולא הניחוני ללמוד אלא דבר אחד במשנתינו רבי אלעזר אומר אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה כזכר.  ע"כ, — מ"מ צריך להניח שרבי היה טבעו להתוכח בדברים קשים ולכן עלה על הדעת שמפני זה לא הניחוהו תלמידי ר"א בן שמוע ללמוד מפי רבם, ואמרו אחרי כן:  שהיה דרכו (של ר"א) לגלע, ר"ל שגם דרכו ומדתו היה להתוכח כך ואם כן הרי גלועו בידו.  ויפה פרש יסטרוב את הפעל גלע, אעפ"י שלא מטעמו.