גַּלְמוּד

1, ת"ז, לנק' גַּלְמוּדָה, — נוגה ועצוב ושמם, מצער, מבדידות, וכיוצא בזה, düster; morne; mournfull: הנה הלילה ההוא יהי גַלְמוּד אל תבוא רננה בו (איוב ג ז). ואמרת בלבבך (כאשר תראי קבוץ גליות) מי ילד לי את אלה ואני שכולה וְגַלְמוּדָה גלה וסורה ואלה מי גדל הן אני נשארתי לבדי אלה איפה הם (ישע' מט כא). — וכמו תה"פ: כי עדת חנף גַּלְמוּד ואש אכלה אהלי שחד (איוב יה לד). בחסר ובכפן גַּלְמוּד הערקים ציה אמש שואה ומשאה (שם ל ג). — והשתמשו במלה זו בקצת מקומות במשמ' *כנוי לאשה נדה: שכן בכרכי הים קורין לנידה גלמודה2 סוט' מב.. אם ראית חוסר בא לעולם וכפן וכו' הוי רואה את אשתך כאלו גלמודה (מד"ר בראש' לד). — ופשט השמוש בספרות יותר במשמע' בדידות, einsam; solitaire; loneley: על ידי שאיית גלמוד שיהיו הבתים שואין מאין יושב יוכתו השערים (רש"י ישע' כד יב). פתאם קם שאון בין הפרדות הגלמודות ויהי ביניהן שיג ושיח (יל"ג ד, משלים יג). אחרי כן כי זקנתי ושבתי, במקצעת רפת גלמודה העמדתי, מבקר עד ערב צמאתי רעבתי הוא א, משל כה. לא גלמוד בתבל שלחתי ואָאַת (הוא, האמונה והדעת). עתה בת שוע על דרך חייה, גלמודה עומדת אין בא לישועתה הוא, קוצו של יוד ד. ואנכי הולך ערירי גלמוד ובדד על עיי משפת ציון (הוא, אגר' א יג). בפעם הזאת ישב גלמוד כי המשגיח יצא לקנות דגים (פרץ בן משה, גמול ישרים ז)



1 בערב' ג'למוד جلمود אבן קשה, ואדם חזק, קשה. וסוברים כי מזה הסתעף מושג העצב והיגון, או הבדידות.

2 אין לעמוד על ברור הדבר באיזה מקום מכרכי הים קראו כך, ומי היו קוראים כך, אם יהודים ובלשון עברית, או אולי אחרים וזו מלה זרה.  בירוש' ברכ' ט ב נאמר: באפריקא קורין לנידה גלמודה. ובמדרש ספרו שר"ל שמע אשה ערביה שקראו אותה ללכת למרחץ ענתה גלמודה אני.  אך בלשון ערבית אין מלה זו משמשת במשמעה זו כלל ועקר, גם לא בהשאלה, ולא נזכרה משמעה זו בשום אחד מהמלונים הערבים.  ובגמ' שם דרשו מלה זו במדרש מלים המוני: מאי גלמודה גמולה (דה) מבעלה.

חיפוש במילון: