* 1, פ"י, — א) דבר בעכובים, בהפסקות, בחזרת קצת אותיות, ובכלל דבר בפקפוק, כמו איש שאינו יודע הדבר, שאין הדבר שגור בפיו, stottern; bégayer; stammer : מעשה באחד שעמד לקרות בתורה בנציבין כיון שהגיע להזכרה התחיל מגמגם בה אמר לו ר' יהודה בן בתירה פתח פיך ויאירו דבריך שאין דברי תורה מקבלין טומאה (ירוש' ברכ' ג ו ג).  שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך שאם ישאל לך אדם דבר אל תגמגם ותאמר לו אלא אמור לו מיד (קדוש' ל.).  שאינו מגמגם בדברי תורה אלא חותכן בלשון ומוציאן בפה (רש"י אבות ו ה). — ובמשמע' דבר או קרא בחטיפה, במרוצה, באופן שאי אפשר לשמוע את הדברים מחותכים וחבורם היטב: היה קורא בתורה ונזכר שהוא בעל קרי אינו מפסיק ועולה אלא מגמגם וקורא (ברכ' כב:).  היתה רוצה לומר בואי ואוכליך חלב ואינה מפרשת לחתוך תיבות זו מזו ולהשמיע כל תיבה ותיבה ומצטרפות שתי תיבות כאחת ומגמגמת התיבות ואומרת תאכליך לביא (רש"י ערוב' נג:). — ב) °גִּמְגֵּם בדבר, פקפק בו, היה לו ספק בו, היה קשה לו להסכים לדבר, bedenken tragen; hésiter; hesitate : כך לשון רבותי ולבי מגמגם (רש"י שבת צב:). ור"י מסומפונ"ט גימגם בזה (תוספ' יומא מג.).  על הלכה זו ראיתי מגמגמים בפי' ר"ח ובדברי רב האי גאון ובאלפס (מרדכי כתוב' רל"ה).  אך לבי מגמגם מה שכתב בה"ג (תשו' מהר"י קולון עד).  ומחותני מהרר"ז מגמגם קצת מכח התוספתא (שו"ת הר"י מינץ לט). כדעת קצת מגמגמים בקבלת רבותינו זכרונם לברכה (האמונות לרש"ט ד יט). — וְגִמְגֵּם על, קצת במשמ' קרא תגר עליו, זלזל בו, גנה אותו: שקידשוהו (בי"ד את החדש) כהילכתו ולא יגמגם לב אדם עליו (רש"י סוכה נד:).  והמפרשים האלה המגמגמים נגדו (נגד הרמב"ם) היו בנים לא אמון בם כי הפכו דבריו (ר"י אברבנל, מפע' אלה' ד א).  וכמה מהרבנים ראיתי מגמגמים על המאמר הזה  ומגנים אותו מאד (שם ב).  חביריך חברו עליך כתרנגולת של בית בוקיא וגמגמו עליך על אשר הורית להתר (שו"ת הר"י מינץ פח).  אכן אני הצעיר גמגמתי על תירוץ זה (שו"ת פרי הארץ, אה"ע א). — וקצת במשמ' קלקל הדבר: משקל וערך חלקי היופי המצטרך לפנינים וכמו כן הדברים המגמגמים אותם (שלטי הגבור' ס.). 

— פֻע', °גֻּמְגַּם, — דברים מגומגמים, לא מובנים, שיש מקום לגמגם בהם: הלשון מגומגם וכו' (תוספ' יבמ' יח.).  כך פירשו רבותי ומגומגם הוא (רע"ב מעי' ג ו).  לא כחביריך שרצו להמלט מהויכוח בדברים מגומגמים (אוהב משפט, ביאור' לאיוב לג ג).  וכן הסברא נותנת אבל צריך ראייה כי ראייתם מגומגמת (שו"ת פרי הארץ, או"ח ד).