גַּמָּד

1, ש"ז, מ"ר גַּמָּדִים, — א) שם עם: בני ארוד וחילך על חומותיך סביב וְגַמָּדִים2 במגדלותיך היו שלטיהם תלו על חומותיך (יחזק' כז יא).  — ב) °קצר הקומה מאד3, Zwerg; nain; dwarf: ואותם הארוכים ביותר ממדה הנזכרת יקראו בשם ענקים והקצרים פחות ממדה הנזכרת יקראו בשם גמדים ואינם נמצאים המונים המונים מדינות מיוחדות לבני ענקים או לגמדים כפי אשר יאמינו הרכי לב (ראש' למוד' א, ט א). כי בוז יבוזו לו כל רואיו בחוץ ויתקלסו בו הנערים לאמר ראו זה הגמד ראו זה הגמד (בה"ע תקפב, הגמד הענקי, 109).  כי באמת כגמדים מול ענקים המה (החינים) נגד אנשי אירופא לכל תכונה (יחזק' כז יא). מה ראיתי לבוא ולעמוד במקום גדולים אשר קטנם עבה ממתני וכגמד על גבי ענק אחשוב לפניהם (ה' דרנבורג, הקד' יושבי תבל). 



1 עי' הערה שלקמן. 

2 ת"י קפוטקאי. וכן רוב החדשים הסכימו, לפי משמעת כל הענין, כי הכונה פה לעם מן העמים.  י"א כי הכונה להעם גַמְדֻ שנזכר במכתבי תל אלעמרנה, ויש מגיהים במקום גמדים גמרים, מן גֹמר, ויש מגיהים צמרים.  ורוב המפרשים הקדמונים פרשו גמדים במשמ' בני אדם קצרי הקומה, מן השם גמד, ר"ל שקומתם אינו אלא גֹמד. כן רש"י ואחרים. וקצת דומה לזה קראו היונים לעם אגדי במקור נדפס 'הגדי'. אחד פיגמאיו, ר"ל אגרופי, כמו אצבעי, ר"ל מלא האגרוף. ובמשמעה זו פשט השמוש במלה זו בלשוננו.

3 עי' סוף הערה שלפני זו.

חיפוש במילון: