גָּמָד
* 1, ש"ז, — גבהו של גוף מהגופים, Höhe; hauteur; heigth: היא (המגריפה שהיתה במקדש) אמה וגמדה2 אמה וקאתא יוצא הימנה ערכ' יא..
1 לא נתברר מקורו.
2 כך נוסחת הערוך. ובנוסח' וגבוה, והגיה שיטה מקובצת וגמדה, כמו בערוך. ופרש הערוך וגמדה וגבהה. ואולי קצת דומה לזה בערב' גַמַד جَمَد מקום גבוה ותלול באדמה. אעפ"י שכנראה שם העקר הוא מושג הקושי.