1, ש"ז, מ"ר גְּמָדִים, גֹּמְדִים, — א) מדת הארך, וי"א כמו זרת, וי"א קרוב לאמה: ויעש לו אהוד חרב ולה שני פיות גֹּמֶד2 ארכה ויחגר אותה מתחת למדיו שופט' ג יו. דייני גולה (אומרים כי שעור דרך היחיד הוא) שני גמדים ומחצה ב"ב ק.. שיורדין בים עד התהום ומשערין גומדי אמות עמקה רש"י יחזק' כז יא. — ב) *מטלית שנותנים  בני אדם על פיהם מפני הקֹר או האבק: כפה של זקנה והגומדין3 של ערביין כלים כט א. — ג) °המרפק: מקום גבשושית ועוקץ הבולט כשהזרועות נוטים לאמצעים נקרא בל"ה גומד וכו' ומהגומד ועד הכתפיים למעלה נקרא האבר בל"ה זרוע עמודי השמים, תפאר' אדם א.