1, ש"ז, מ"ר גְּמָדִים, גֹּמְדִים, — א) מדת הארך, וי"א כמו זרת, וי"א קרוב לאמה: ויעש לו אהוד חרב ולה שני פיות גֹּמֶד2 ארכה ויחגר אותה מתחת למדיו שופט' ג יו. דייני גולה (אומרים כי שעור דרך היחיד הוא) שני גמדים ומחצה ב"ב ק.. שיורדין בים עד התהום ומשערין גומדי אמות עמקה רש"י יחזק' כז יא. — ב) *מטלית שנותנים בני אדם על פיהם מפני הקֹר או האבק: כפה של זקנה והגומדין3 של ערביין כלים כט א. — ג) °המרפק: מקום גבשושית ועוקץ הבולט כשהזרועות נוטים לאמצעים נקרא בל"ה גומד וכו' ומהגומד ועד הכתפיים למעלה נקרא האבר בל"ה זרוע עמודי השמים, תפאר' אדם א.
1 אין בשאר הלשונות שם דומה לזה למדת האֹרך. בארמ' גרמיד, אמה.
2 השבעים תרגמו במשמ' זרת. וכתב רה"ג כלים כט א: וגומד פירוש אמה. והביא הערוך וז"ל: וי"א גמד הוא שיעור אמה בלא אצבעות. וכן הרמב"ם כלים שם.
3 פרש רה"ג וז"ל: בגד שהוא אמה על אמה ונותנים אותו הערבים על פיהם ועל אפיהם יש לו איתקה והן לא יהיה אלא במדברות ובארץ אדום מרוב הקור. ע"כ. ואמר הרמב"ם: הוא מסוה שמשימים על הפנים. ובערב' גַ'מַאד וגִמַאד جَمَاد, جِمَاد מין ממיני הבגדים. — ובקצת כ"י מנֻקדים: וּוּמְדִין.