גָּמָה

* 1, פ"י, עב' בכנ' גְּמָיוֹ, מקור לגמות, — כמו גמא: המחה את החלב וגמייו (ירוש' יומא ח מה.).  כמה אדם צריך לגמות בכוס (שם מעשר' ג נ ד).  עלי קולקסייא שאסור לגמות בהן מים מפני שהצבאין אוכלין אותן (שם שביע' ב לד:).  סתירה כדי טומאה כדי להקיף דקל וכו' בן עזאי אומר כדי לצלות ביצה ר' עקיבא אומר כדי לגמותה רבי יהודה בן בתירה אומר כדי לגמות שלשה ביצים זו אחר זו (ספרי, נשא ז).  — ואמר הפיטן: צמאים גמות חדותיה, גלה להם עדותיה (שבת פרה, קפאון חֹק). 



1 עי' הערה לערך גָּמָא.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים