גִּמָּה

°1, פ"ע, עב' גִּמָּה, גִּמִּיתָ2, עת' יְגַמֶּה, מק' לְגַמּוֹת, —  הִתְכַּוֵן, היתה לו כונה לדבר beabsichtigen; avoir l`intention; to intend: באופן הפירוד באשר יגמה אותו (ספר הישר, (העריות) ישועה קראי 62).  וזה החפץ יתכן לגמותו בזו ובכיוצא בה (שם).  כי חוש הריח מתפעל ולא תבוא אזהרה עליו אלא כאשר יגמה ואולם במקום שיש לו רשות לטלטל יש לו לגמות להריח בבשמים אך במקום שאין לו רשות לטלטל אסור לגמות בריח אך אם הוא על כרחו אפשר שיריח בלי שיגמה בריח (ר"א הקראי, ג"ע, ענין שבת יט).

— פֻע', °גֻּמָּה בו, עת' יְגֻמֶּה, —  היתה הכונה ל:  אבל הוא עקר גדול (הקריבה אל האשה) באשר יגומה בנישואים (ספר הישר (העריות) ישועה הקראי 43).

—  הופ', °הוּגְמָה, יוּגְמָה, מוּגְמָה, —  כמו יְגֻמָּה:  וחוב שיהיו הם המוגמים בו (שם 42)



1 פעל גזרוהו הקראים מן השם מְגַמָּה. עי' זה

2 רד"ק שרש גמא.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים