גָּמֻל, שת"ז, לנק' גְּמוּלָה, — פעול מן א. גָּמַל, ילד שגמלוהו מיניקה: ושעשע יונק על חר פתן ועל מאורת צפעוני גָּמוּל ידו הדה (ישע' יא ח). אם לא שויתי ורוממתי נפשי כְּגָמֻל עלי אמו (תהל' קלא ב).  את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה גְּמוּלֵי מחלב עתיקי משדים (ישע' כח ט).