גַּנְזַךְ

1, ש"ז, מ"ר גַּנְזַכִּים, בכנ' גַּנְזַכָּיו, — בית הגנזים: ויתן דויד לשלמה בנו את תבנית האולם ואת בתיו וְגַּנְזַכָּיו ועליתיו וחדריו (דהי"א כח יא). — ואמר המשורר: מלאכיו הפגיעוני, ומנעמיו השביעוני וגנזכיו הגיעוני, ומרעיו הודיעוני (ר"י הלוי, מכת' לר"א אלעמני). תבל גנת ילדי רשע, על כן שאפה אל גן זכיו, ודבק בירוא האל אולי תהיה נפשך תוך גנזכיו (רמב"ע, תרשיש ח). אם תאצור חכמה בגנזכי לבך לך טוב מלשמיך, כי בה תאחז את קצת ההוד עד יעלה שיאך לשמיך (שם י).



1 מן גנז עם סוף פרסי. ואעפ"י שאין זו צורת מלה עברית כלל, מ"מ כבר השתמשו בה גם המשוררים.

חיפוש במילון: