* 1, פ"י, עת' יִגְנַח, — א) שעל בקושי והוציא לחה מתוך הריאה, Schleim auswerfen; expectorer; expectorate: לקח לו (ריב"ב) עז וקשרה בכרעי המטה והיה יונק ממנו חלב רותח שהיה גונח תוספתא ב"ק ח יג. מעשה בחסיד אחד שהיה גונח מלבו ושאלו לרופאים ואמרו אין לו תקנה וכו' גמ' שם פ.. גונח יונק חלב בשבת כתוב' ס.. יצא נח מן התבה גונח מלבו תנחומא נח יד. — ב) °הוציא2 קולות של אנחה בהפסק זה מזה: דמעות מפה ומפה נובעים ומקלחים, שוחטים ונשחטים אלו על אלו גונחים סליח' מוסף יוה"כ, אלהים אל דמי. כל הוי שבמקרא לשון קובל וקינה כאדם הגונח מלבו וצועק אהה רש"י ישע' כא ב. שגנחה (אם סיסרא) כאדם שגונח מלבו כדרך החולים שמאריכים בגניחותיהם  סמ"ג מ"ע מב. שאין דרך האדם לגנוח וליליל בנשימה אחת שלטי הגבורים על הרי"ף, תתקנ"ז. כאדם הגונח ומקונן בקולות קצרים ריב"ב, שם. — ופעו' במקום פוע': שהיה (נח) גנוח ממה שהכישו הארי כך כאן וכו' שאתה גנוח ומצטער בדבר שקשה עליך לצאת מהבית לסוכה בזמן גשמים פענח רזא, אמור.