* 1, גְּנַאי, ש"ז, — כמו גְּנוּת: נקנור נעשו נסים לדלתותיו והיו מזכירין אותו לשבח ואלו לגנאי של בית גרמו וכו' (יומא ג י-יא). אף על פי שחזר וקרא אברהם אברם אינו לגנאי אלא לשבח ליהושע הושע אינו לגנאי אלא לשבח הוא אברם עד שלא נידבר עמו הוא אברם משנידבר עמו (תוספתא ברכ' א יו). ושם אמו (של המקושש) שלומית בת דברי למטה דן גנאי לו וגנאי לאמו וגנאי למשפחתו וגנאי לשבטו שיצא ממנו (ספרא, אמור רלז). למלך בשר ודם שהיו לו אלף אלפים דינרי זהב והיו מקלסין אותו בשל כסף והלא גנאי הוא לו (ברכ' לג:). ששה דברים גנאי לו לת"ח וכו' (שם מג:). מפני שגנאי לת"ח לצאת לשוק כשהוא מבושם שם. גנאי הוא לת"ח שיצא במנעלים המטולאים לשוק (שבת קיד.). ועיני לאה רכות וכו' רכות ממש ולא גנאי הוא לה אלא שבח הוא לה (ב"ב קכג.). גנאי הוא לחזקיה וסייעתו שלא אמרו שירה עד שפתחה הארץ ואמרה שירה (סנה' צד.). כל המקראות הכתובין בתורה לגנאי קוראין אותן לשבח מגי' כה:. לכנות לה (לע"ז) שם וכו' לא לשבח ולא לגנאי (ע"ז מו.). רצועות שחורות הלכה למשה מסיני וכו' אדומות לא יעשה מפני גנאי ודבר אחר (מנח' לה.). מלך שבורר לעצמו מנה ועמד אחד ואמר גנאי עליה כלום יש לו חיים (מד"ר במדב' כ). אפילו הדיוט מקלס בלשון זה גנאי הוא לו (שם שה"ש, מה יפו). — ואמר המשורר: אתחננה לך ולא תענני, איך תחשה עדן ותענּני, לא אגועה ופיך תפתח, בגנאי או שבח (ראב"ע, שמש ביום). והלא גנאי הוא לאומן מהאומנים באבוד מלאכתו ובהפסדתה (מלמד התלמידים, נח). וכשישב (המלך או הגבור) במנוחות שאננות למקצועות המשכן הוא גנאי גדול אליו (העקרים א א). — °וגְנַי, גְּנַיי: כל המקראות שכתובים לגניי כגון ישגלנה וכו' בלשון הקודש הן גניי גדול בלשון הזה לפיכך משנים אותם שלא להוציא דבר מגונה מפיו (ר"ח, מגי' כה:). — °ובכנ': הוספתי על אמונתי חזוק ותכנתי מחשבותי בעוצם אמוץ והאמנתי בשכל מאֻיל כיעורי הנפש וגנאיה וכו' (ברכיה הנקדן, בוצ' דר' גלונץ לא).
1 מן גנה, משק' פְּעַי, שאינו בין משקלי השמות שבאו במקרא אבל מצוי במשקלי השמות של זמן התלמוד.