*, ש"נ, — שה"פ מן גָּנַז: ואף על פי שכתובים (כתבי הקדש) בכל לשון טעונים גניזה (שבת יו א).  אבני היכל שנפגמו אין להן פדיון וטעונין גניזה (תוספתא מגי' ג ה).  לא יאצר זה בית אוצר ולא יחסן זה בית גניזה (פסח' קיח:).  ס"ת שבלה והיה מונח בחלון אם גמר שתהיה שם גניזתו ה"ז ממעט בחלון (רמב"ם טומא' מת יה ב).  וזה היה סיבה למנוע גניזת הספר ההוא (ספר קהלת) וכו' שגילוי אמונת הגמול היתה סיבה למנוע גניזתו (הקד' מלמד התלמ').  גניזת האור הראשון כי נתמעט אורה של אותה נקודה (עמה"מ, עולם התוהו ג).