°, ש"נ, מ"ר גְּנִיחוֹת, — שה"פ מן גָּנַח: גנח גניחות ארוכות (רש"י ר"ה לד.).  כאדם הגונח מלבו כדרך החולים שמאריכין בגניחותיהן (שם לג:).  גניחה ויללה (סמ"ג מ"ע מב).  וכן דרכם (של המקוננים) להתאנח ולקונן כעין גניחות הן קולות קצרים (שבלי הלקט, ר"ה רצח).  שיש בתרועה שני קולות של גניחה (שם).  ושמנן (של הבטנים) מועיל מן הגניחות וכאב הכליות והחזה והריאה ולנשיכת עקרב (מ' אלדבי ש"א ה, אות ב).