° 1, ש"ז, כנ' גִּשְׁמָהּ, מ"ר גְּשָׁמִים, — בלשון החקירה להמדע, גוף בעל רחקים, גֶּרֶם, גֹּלֶם: למען היא (הנפש) אשר תחיה אמת אחרי כלות גִּשְׁמָהּ רשב"ג, שה"ש זקש, ד. ודע כי כל גשם הוא מורכב על דעת אנשי שקול הדעת מעצמים רבים ראב"ע צחות, שער האותיות. יודו אורות מאין לשון, חסד גמל אותם גשם, כי הוציאם מעפרותם ולאט גדל להם גֶּשֶׁם רמב"ע, תרשיש ג, ר"ל גוף. נפש מדברת מכרת איננה גשם ואיננה נגבלת במקום כוזרי א פט. והשלמות אם שלמות לגשם ואם שלמות לעצם אינו גשם והנפש שלמות לגשם והגשם אם טבעי ואם מלאכותי שם ה יב. ואם היה המחוייב המציאות גשם היה צריך אל אחר לפי שכל גשם מורכב העקרים א יג. ועולם הגלגלים כל אישיו קיימים באיש ובלתי נפסדים אבל הם גשם וישיגם מקרי הגשם שיש להם תמונה ותואר וממלאים מקום שם ב לא. ואולם היה צודק בפועל הבעל גשם שלא יפעל במה שהוא בעל גשם דבר באומנות וכו' רלב"ג, מלחמ' אלהים ג ד. ומציאות הצורות המלאכיות בגשמים המוחשים אמונה רמה א א. כי יאמרו לא ה' פעל בכל המורכבים גשם נבחר מגשם הזהב אמרי נעם לו. — ואמר המליץ: יפה גֶּשֶׁם טמא נפש ידומה דביר נאה ושוכנים בו כעורים רלב"ח, בתי הנפש והלחשים. והנה גבירה לקראתינו מלאה הוד והדר, והטבע כלל בגשמה כל יופי איש לא נעדר עמנ', מחברת ז. — ומ"ר. וצרכי לזמן נקל ונדמה כמו צרך נשמה לגשמים, אשר מדי יכילוה תחיֵם ואם נלאו עזבתם צלמים ר"י הלוי, ידענוך נדוד.
1 בערב' גִשׂמ جِسم.