— ממנו הִגְשִׁים וכו'.
— הִפע', הִגְשִׁים, — הוריד גשם: היש בהבלי הגוים מַגְשִׁמִים ואם השמים יתנו רבבים (ירמ' יד כב). — ואמר הפיטן: שפט רעה תבא עליהם והאשימם, למו עולל והתעולל בכובד ישימם, מנת כוסם פחי מפח הַגְשִׁימֵם, השיבם שבעתים נקם ברית והשמם (סליח' יום ג, אני יום).
— פֻע', גֻּשַּׁם, — גֻּשְּׁמָה הארץ, ירדו עליה גשמים: את ארץ לא מטהרה היא לא גֻשְׁמָהּ 1 ביום זעם (יחזק' כב כד).
— הָפע', *הָגְשַׁם, °הֻגְשַׁם, — כמו גֻּשַּׁם: מיום שחרב ביהמ"ק לא הוגשמה רוח דרומית (ב"ב כה:). כיון שתראה כי רבו מי פרת עדות היא שהוגשמה ארץ המערב (ר"ח שבת ס"ה:).
— קל, °גָּשַׁם: עדנים לעצמה, פרחים להעצימה, צמחים לְגָשְׁמָה, קרים לזרמה (הושע',אדם ובהמה). צאן עדרו יבקר, בעת תמיד הבוקר, גּוֹשֵׁם ועוצר, גליותינו יקצר, בזאת תפלת יוצר (שחר' יוה"כ, איומה). ועתה יקראו סופרי המלך העוצר וגוֹשַׁם (סליח' ער"ה, מלך אחד).
1 כך נקוד ברוב הספרים, ולפי הדקדוק היה צריך להיות ש דגושה ה בלי מפיק, ולכן ראו בו קצתם כנוי נקבה של שם גּשֶׁם כמו גֶּשֶׁם. אך אין זה מתישב על מליצת הכתוב, ואין למצא טעם לרפיון השין ודגשות ההא.