*, ת"ז, לנק' דְּבוּבָה, — דָּבוּב לפלוני, חש בנפשו רגשי דבב ואיבה ושנאה לפלוני, feindlich; hostile : מעשה באשה אחת שהיתה דבובה לחבירתה ושלחה עירובה ביד בנה וכו' מתוך כך עשו שלום (ירוש' ערוב' ז כד ג).  למלך שהיו לו שני לגיונות קשין והיו דבובין זה לזה כיון שראו שהוקשה מלחמתו של מלך עשו שלום זה עם זה כדי לעשות מלחמתו של מלך (ירוש' ערוב' ז כד ג).  — ובהשאלה לדברים לא בע"ח אש וברד דבובין זה עם זה כיון שראו מלחמתו של מלכי המלכים הקדוש ב"ה שהיא מלחמת מצרים עשו שלום ביניהם ועשו מלחמת הקב"ה במצרים שם.