*, 1, ש"ז, —  איבה ושנאה, Feindschaft; inimitié; enmity:  שיהא המות הורג אתכם מבפנים ובעלי דבב מקיפים אתכם מבחוץ (ספרא בחקתי לג).  רגום ירגמו בו כל העדה יהיו כל העדה כבעלי דבב לו (שם, אמור רמדג).  אלו לא קבלו תורתי ומלכותי בסיני הייתי נעשה בעל דבב לאלו (מד"ר שה"ש, וחכך).  והשובבות הוא החטא נקרא שבב, ותשפיל ותפיל לפנינו כל בעלי דבב (ר"ת על דונש, שבב).  — ומ"ר:  ספר שנכתב בקדושה ימחה על המים ספרי מינים שמטילים איבה ושנאה וקנאה ועול דבבות עאכ"ו שימחו מן העולם (ספרי נשא טז).