°, ש"ז, מ"ר דִּבּוּבים, —  שה"פ מן דָּבַב, דִּבֵּב, במשמ' דִּבּוּר, תפלה, —  ואמר הפיטן: קול דבובם ירחישו כהיום, רוגשים להריע למצוא פדיום (ר"א קליר, א ר"ה, את חיל).  — ובלי  כנוי: כל ימי היותו בזה ובבא היתה (התורה) דבוב שפתו ככתוב הכל בספרי הקדמונים לכל אחד בהקדמתו (הקד' הלבוש, או"ח).