1, ש"נ, מ"ר דּבּוֹת, — דברי גנות ודפי שאדם מספר על חברו או על דבר מהדברים, Verleumdung; calomnie; dénigrement;slander: וישבו (המרגלים) וילונו עליו את כל העדה להוציא דִבָּה על הארץ במד' יד לו.  מכסה שנאה שפתי שקר ומוצא דִבָּה  הוא כסיל משלי י יח.  — ובסמיכות להדבר שעליו מספרים הדבה:  ויציאו (המרגלים) דִּבַּת הארץ אשר תרו אתה אל בני ישראל לאמר הארץ אשר עברנו בה לתור אתה ארץ אכלת יושביה הוא במד' יג לב.  — ועם רעה:  וימתו האנשים מוצאי דִּבַּת הארץ רעה שם יד לז. — וכמו"כ בכנוי להדבר שעליו מספרים הדבה:  ויבא יוסף את דִּבָּתָם (של אחיו) רעה אל אביהם בראש' לז ב.  — ובסמיכות להמספר את הדבה:  כי שמעתי דִּבַּת  רבים מגור מסביב ירמ' כ י.  ותעלו על שפת לשון וְדִבַּת עם יחזק' לו ג.  כי שמעתי דִּבַּת  רבים מגור מסביב בהוסדם יחד עלי לקחת נפשי זממו תהל' לא יד.  — ובכנוי של מוציא הדבה:  ריבך ריב את רעך וסוד אחר אל תגל פן יחסדך שמע וְדִבָּתְךָ לא תשוב משלי כה ט-י.