ש"ז, כנ' דָּכְיוֹ, דָּכְיָם, — א) קול שאון גלים בהתנגשם יחד, Getöse der Wellen; bruit des vagues; roaring of waves:  נשאו נהרות יי' נשאו נהרות קולם ישאו נהרות דָּכְיָם (תהל' צג ג).  — ואמר המליץ:  רוחי בשאון מים כבירים הנגרשים אל החוף והנסוגים אחור בהמון דכים (א' מפו, אה"צ טו).  — ב) °כמו דִּכּוּי, צרה ומצוקה של אדם:  תביט בְּדָכְיֵנוּ ועוד בל תכפישנו, תקרא דרור כמאז בו להחפישנו (יוצר שבת שקל', קצובה).  תזכור להעלות נשוא רחם מִדָּכְיָם, תמוכים נזורים בהוד טוב עדים שם.  כי גוף לבד המה (הצלמים) ובלתי רוח, צורם וצלמם כְּדֳּכִי ישוח (יסו"ע לר"מ זכות, הן ממעונו).  עמד לפני אחד החכמים איש זקן חולה מכלח ומקלו בידו והוא לא יכול לדבר מרוב דכיו (משלי ערב, דרך טובים).