*1, דליקה, ש"נ, מ"ר דְּלֵקוֹת,  — בְּעֵרָה, שְׂרֵפָה, אש שנאחזה בבית וכיוצא בזה ותשרפהו, Brand; incendie; fire conflagration:  כל כתבי הקדש מצילין אותן מפני הדליקה (שבת טז א).  נפלה דליקה בלילי שבת מצילין מזון שלש סעודות (שם ב).  ועושין מחיצה בכל הכלים בין מלאים בין ריקנים בשביל שלא תעבור הדליקה (שם ה).  מעשה שנפלה דליקה בתנורי כפר סגנה (כלים ה ד).  המעמר מפני הדליקה ומפני אמת המים אין להם שכחה (תוספתא פאה ג ח).  המבעיר את הבערה הכל לפי הדלקה מעשה שעברה דליקה הירדן והזיקה מפני שהיא מרובה (מכי' משפט', נזיק' ד).  הרי שנפלה דליקה במדינה פלונית ונשרפה (שם יתרו, החדש ו).  אין הדליקה מצויה אלא במקום שיש חילול שבת (שבת קיט:).  בדליקה התירו לומר כל המכבה אינו מפסיד (כתוב' ע:).  פעם אחת נפלה דליקה בעירנו ונשרפה כל העיר כולה (ע"ז נד:).   — °כמציל מן הַדְּלֵקָה, משל לעושה דבר בבהלה, בלי ישוב הדעת, התופס כל מה שנמצא בידו לראשונה:  כי לא רצה יתברך שיתנו איזה דבר שיזדמן ויקחו מאתם כמציל מן הדלקה (ר"י אברבנאל, תרומה א).