1, פעו"י, עת' יִדְלֹק, מק' דָּלֹק, —  דָּלַק אחרי אדם, דָּלַק אותו, זנק והזדרק במהירות גדולה לרדוף אחריו, ובכלל רדף אחרי האויב, sich stürzen verfolgen; s'élancer, poursuivre; to rush, pursue : ויען יעקב ויאמר ללבן מה פשעי מה חטאתי כי דָלַקְתָּ אחרי (בראש' לא לו).  וישבו בני ישראל מִדְּלֹק אחרי פלשתים (ש"א יז נג).  קלים היו רדפינו מנשרי שמים על ההרים דְּלָקֻנוּ במדבר ארבו לנו (איכ' ד יט).  ולו הכין כלי מות חציו לְדֹלְקִים2 יפעל (תהל' ז יד), ר"ל עושה את חציו כמו רודפים אחרי האויב.  בגאות רשע יִדְלַק3 עני (שם י ב). — ובהשאלה: ייגעו כל הדברים מִדְּלוֹק אחר שבחיו, מה לבן ימים ספורים אחרי נצח נצחיו (פר' יתרו, אמרות האל). — ואמר המשורר: נפשי פדות מזרק בליל אופל לפני מיודעי כנר דולק, יקריב ששוניהם ואחר כל עצבם לקצוי ארצה דולק (רמב"ע, תרשיש ב כ).  גבות צביה קשתות דרכו, לירות בחץ עינה ללב חושקה, דלק לנשק את שפתה ואש מלחיה דלקה בלב דולקה (שאל' ע"ד האנוסים לרס"ע אבן דנאן) כנראה המקור שגוי.