* 1, מ"ר דַּפִּים — א) לוח של עץ, Brett; planche; plank: הקיש על המריש על המלבן על הצנור ועל הדף אעפ"י שהוא עשוי בחבלים (זב' ד ב). — ודף קבוע בכותל להעמיד עליו כלים וכיוצא בזה: דף של נחתומין שקבעו בכותל (כלים יה ב).  שנטלו (את הככר) מעל הדף והניחה לארץ (רש"י נדה ד.). — ומ"ר: הדפין והלולבין והעדשין (שבבית הבד) מדיחן (נדה סה.). — ושל מִשְׂחַק: כששוחקין במעות ומעות של שניהם מוכנין ומונחים על הדף שאז הדף והמקום קנוי לאותו שירויח (לבוש, חו"מ רז יג). — ב) בהשאלה, דַּפֵּי חלוק, יריעות הבד שתופרים יחד ועושים מהם חלוק, וכיוצא בזה: שני דפי חלוק שנראה נגע באחד מהן (נגע' יא ט).  אמר רבי יוסה במפתח חלוק שהוא עשוי כמין שני דפין ונשמט (ירוש' שבת יה טו.).  וכן שני דפי חלוק שמעורות בחוט אחד (רמב"ם טומא' צרעת ט ט). — ג) דַּפֵּי ספר, דַּפֵּי מגלה, כל עמוד של שורות כתובות,  Kolumne; page; column : שייר מקצת הגט וכתבו בדף השני והעדים מלמטה כשר חתמו עדים בראש הדף מן הצד או מאחריו בגט פשוט פסול (גיט' ט ז).  אמרו פרושים קובלין אנו עליך צדוקי גלילי שאתם כותבין את המושל עם השם בדף (של ס"ת) (ידים ד ח).  גמר כל (התורה) שייר בה פחות מדף מסרגו ועושה אותו דף קטן בפני עצמו (סופרים א יא).  מניחין בין דף לדף שם בן ד' אותיות לא יכתוב שנים בסוף הדף ושתים בין דף לדף (שם ב ג).  שיעור הדף כדי שיהא רואה ובקטן לא יפחות מטפח (שם ח).  כתב על שני כתלי הבית על שני דפי פנקס (שבת יב ה).  עושה אדם יריעה מבת שלש דפין ועד בת שמנה דפין וכו' ולא ירבה בדפין מפני שנראה אגרת ולא ימעט בדפין מפני שעיניו משוטטות (מנח' ל.).  הכותב ס"ת בא לו לגמור לא יגמור באמצע הדף כדרך שגומר בחומשין אלא מקצר והולך עד סוף הדף (שם).  ספר תורה שכתבתי אני רוחב כל דף ודף מדפיו ארבע אצבעות (רמב"ם ס"ת ט י). — °ובספרים מחוברים מהרבה גליונות מסֻדרים זה על זה נתיחד השם דף לכל גליון וגליון כתוב משני עבריו, ומה שכתוב על עבר אחד הוא עמוד: והדפוס והאותיות והדף והעמוד (אריה מודינא, לב האריה א י).  אחר קבלת העדות הנזכר מעבר לדף על אודות האשה העגונה (שו"ת הר"י מינץ כ).  ראובן הלוה לשמעון בשטר מחתימת ידו וכו' והיינו שהלוה חותם חתימת ידו באמצע המגלה וכותב מעבר לדף וכו' משמעות שטר חוב זה על החתום מעבר לדף מסך מאה זהובים זמן פרעון לר"ח ניסן  (שו"ת צמח צדק י).