ב. דָּשֵׁן

, פ"ע, — היה דָּשֵׁן:  ואכל ושבע וְדָשֵׁן (דבר' לא כ).  °ועתי': וכדת יאכל יִדְשָׁן, וביין ישן נושן (כנף רעננ' פזמ' לפורים, לכן).

—  פִּע', דִּשֵּּן, - א) עשה דָּשֵׁן ושָׁמֵן,  fett machen;  rendre gras;  make fat: דִּשַּׁנְתָּ בשמן ראשי  תהל' כג ה.  מאור עינים ישמח לב שמועה טובה תְּדַשֶׁן עצם   משלי יה ל.  - ואמר בן סירא:  אשת חיל תדשן לבעלה ב"ס גני' כו ב, תשביעהו דשן, תענוגים.  מרפא כל  מערף ענן טל פורע לדשן  שרב  שם מג כב.  ורחקנו ממכאובינו ודשננו בנאות ארצך ברכ' כט..  באור פניך חנני, רזי צפונך הבינני, שמן ראש דשנני שו"ת חות יאיר, תחנה בסוף סי' רלח.  — ובהשאלה לפֵרות:  משיב (האלהים) רוחות ומעלה עננים ומוריד גשמים ומפריח טללים ומגדל צמחים ומדשן פירות פסיק' דר"כ, עשר תעשר, עושה אותם מלאים דשן, אֵב ולֵח.  —  ב)  סלק והוציא את הדשן:  וְדִשְּׁנוּ את המזבח   במדב' ד יג.  ועשית סירתיו לְדַשְׁנוֹ ויעיו ומזרקתיו  שמות כז ג.  הפייס השני מי שוחט מי זורק מי מדשן מזבח הפנימי ומי מדשן את המנורה  יומ' ב ד.  ותפוח היה באמצע המזבח פעמים עליו כשלש מאות כור וברגלים לא היו מדשנין אותו מפני שהוא נוי למזבח  תמיד ב ב).  מי שזכה בדישון המנורה נכנס ומצא שתי נרות מזרחיות דולקים מדשן את השאר ומניח את אלו דולקין במקומן מצאן שכבו מדשנן ומדליקן  מן הדולקים  ואח"כ מדשן את השאר  שם נ ט.

—  פֻּּע' , דֻּשַּׁן, - שדִשְׁנוּ אותו:  ורותה ארצם מדם ועפרם מחלב יְדֻשָּׁן   ישעי'  לד ז.  ובטח על יי'  יְדֻשָּׁן משלי כח כה.  נפש ברכה תְדֻשָּׁן שם יא כה.  מתאוה ואין נפשו עצל ונפש חרצים תְּדֻשָׁן שם יג ד.  —  °והחלב וכדומה:  מתחיל בחלב הבקר הנחלב מיד לפי שעתו טעמו מתוק ומדושן וערב אסף הרופא, כ"י מינכן 15.  —  °והאדמה:  מטע קרן שמן הַמְּדֻשָּׁן, מרמס מדוע כחרולי כבשן, נוצר למעלה לא יישן, נטעו למשלוח פרות הבשן סליח' יום ג, אין כמדת.

—  הָתפ', הֻדַּשַׁן, הֻדַּשְׁנוּּ במקום הֻתְּדַּשְׁנוּ, - כמו דֻּשַּׁן:  חרב ליי' מלאה דם

הֻדַּשְׁנָה1 מחלב מדם כרים ועתודים  ישע' לד ו.

—  נתפ', *נִדַּשַּׁן, - א) נעשה כמו דם:  נר שכבתה נידשן השמן נידשנה הפתילה כיצד עושה מטיבה ונותן בה שמן ומדליקה  מנח' פח:.  — ב) נעשה שָֹׁמֵן ודָשֵׁן:  וכשיצא יעקב מאת פני יצחק אביו יצא מעוטר כחתן וככלה בקשוריה וירד עליו טל מן השמים ונדשנו עצמותיו ונעשה גם הוא גבור חיל וכח פרקי דר' אליעזר לב.  —  °ונתדשן:  שנתדשנו אבריו משמחת השמועה רש"י גיט' נו:.  וכל מי שעינו טובה בממונו ומחלק ממנו לצדקה וגמילות חסדים ומאכיל פתו לעניים ומרוה אותן הרי הוא מתדשן ומתרוה מכל טוב מעל' המדות, הכלות כב.  ונתדשנה הליחה לזה קאנון א א ג ב.  — ובמשמ' נעשו אפר:  ואם באנו לתלות בגזרת הכתוב שיהו השאר מתדשנין וזה עומד ודולק שו"ת רשב"א עט.

—  נפע', °נִדְשָׁן, ואמר הפיטן:  הבא שנת שלוֹמים לאשר בדשן נִדְשָׁנוּ, יי' הט שמיך ותרד גע בהרים ויעשנו הושע' יום ג, אל פתחך.  ודור עשירי נמוחו כעון אשר נדשנו ובלו ימיהם בטוב ובניהם שלא ראו טובה לקו ר"מ אלשיך, איוב כא כג.  עופות וכל רמש לאוכליו נדשן מאד ושמן ברבוים אסירי התקוה, יוסף פינסו יב:.

— הִפע', *הִדְשִׁין:  בני אם יש לך היטיב לך ולאל ידך הדשן ב"ס גני' יד יא.

—  דִּשְּׁנֵה, עת' יְדַשְּׁנֶה, —  היה לו (לאלהים) לריח נחוח ריח דשן הקרבן שנשרף על המזבח:  יענך יי' ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב ישלח עזרך מקדש ומציון יסעדך יזכר כל מנחתיך ועולתך יְדַשְּׁנֶה2 סלה תהל' כ ב=ד.

 



1 כבר התפלפל ריב"ג הרקמה שער ל בדקדוק מלה זו, שעפ"י הדין הדקדוקי היתה צריכה להיות הֻדְשָׁנָה, ואמר שהֻדַּשְׁנָה, כמו הֻתדשנה, מן הָתפעל, והוקלה השין מפני סבה לא ידועה.  וכעין זה גם המדקדקים החדשים.

2 אמר ריב"ג בהשרשים וז"ל:  ועולתך ידשנה סלה ישימנה דשן כלומר ישרפה וישיבה דשן וההא נוספת בו להפלגה כאשר היא נוספת בואקראה לך.  ע"כ.  וכן בהרקמה שער יד, וכן רד"ק.  ורוב החדשים אמרו כי זו  ה  הנוספה בעתיד מדב"ע לבקשה ורצון ואחול, cohort, והיה צריך להיות ידשנָה, נון קמוצה, אלא שהוקל לסגול מפני הסגול הבא אחריו בהמלה סלה.  אך מלשון כל הפסוקים הקודמים נשמע שאין כאן בקשה ויחול אלא בשורה והודעה שכך יהיה, ואין מקום פה להוספת  ה  של אחול, וגם תקון קצת החדשים כי זו  ה  כנוי נסתרת וצ"ל ידשנה, ר"ל ידשן את העולה, אינו מרפא המליצה, כי זו הוספה בלי כל צרך למשקל הסוגר של הבית.  ולכן נראה, כי יְדַשְּׁנֶה היא צורה מיוחדה קדומה עתיקה, שארית המלים הקדומות העתיקות שהיו נהוגות בלשון בפרט בעניני הקרבנות, ונדחקו אחרי כן מהלשון על ידי מלים אחרות יותר חדשות, כמו שהעירותי בערך דֶמע, ואעפי"כ היו ידועות להמליצים והמשוררים והשתמשו בהן לפעמים בכונה מיוחדה, וכמו שכבר העיר ריב"ג על הפעל יזכֹר שבפסוק זה, שהוא במשמעה הקדומה של ריח המנחה, כמו אזכרתה, והכונה ביזכר כל מנחתיך היא יערב לו ריחה הטוב ריב"ג, ערך זכר, וכן הכונה בידשנה, יערב לו דשנה של העולה.  ואולי הוא פעל בנוי מהשם דשנֶה שהיה נהוג בלשון, וכמו השם הקדום אִשֶּׁה, וכמו לִבְנֶה, ואולי גם תפתֶה, שארית ממשקל פעלי הקדום, הנהוג הרבה בערב', ובעבר' נשארו ממנו רק שארית מעטה.  ויתבאר במבוא בחלק הדקדוק.

חיפוש במילון: