, פ"ע, — היה דָּשֵׁן:  ואכל ושבע וְדָשֵׁן (דבר' לא כ).  °ועתי': וכדת יאכל יִדְשָׁן, וביין ישן נושן (כנף רעננ' פזמ' לפורים, לכן).

—  פִּע', דִּשֵּּן, - א) עשה דָּשֵׁן ושָׁמֵן,  fett machen;  rendre gras;  make fat: דִּשַּׁנְתָּ בשמן ראשי  תהל' כג ה.  מאור עינים ישמח לב שמועה טובה תְּדַשֶׁן עצם   משלי יה ל.  - ואמר בן סירא:  אשת חיל תדשן לבעלה ב"ס גני' כו ב, תשביעהו דשן, תענוגים.  מרפא כל  מערף ענן טל פורע לדשן  שרב  שם מג כב.  ורחקנו ממכאובינו ודשננו בנאות ארצך ברכ' כט..  באור פניך חנני, רזי צפונך הבינני, שמן ראש דשנני שו"ת חות יאיר, תחנה בסוף סי' רלח.  — ובהשאלה לפֵרות:  משיב (האלהים) רוחות ומעלה עננים ומוריד גשמים ומפריח טללים ומגדל צמחים ומדשן פירות פסיק' דר"כ, עשר תעשר, עושה אותם מלאים דשן, אֵב ולֵח.  —  ב)  סלק והוציא את הדשן:  וְדִשְּׁנוּ את המזבח   במדב' ד יג.  ועשית סירתיו לְדַשְׁנוֹ ויעיו ומזרקתיו  שמות כז ג.  הפייס השני מי שוחט מי זורק מי מדשן מזבח הפנימי ומי מדשן את המנורה  יומ' ב ד.  ותפוח היה באמצע המזבח פעמים עליו כשלש מאות כור וברגלים לא היו מדשנין אותו מפני שהוא נוי למזבח  תמיד ב ב).  מי שזכה בדישון המנורה נכנס ומצא שתי נרות מזרחיות דולקים מדשן את השאר ומניח את אלו דולקין במקומן מצאן שכבו מדשנן ומדליקן  מן הדולקים  ואח"כ מדשן את השאר  שם נ ט.

—  פֻּּע' , דֻּשַּׁן, - שדִשְׁנוּ אותו:  ורותה ארצם מדם ועפרם מחלב יְדֻשָּׁן   ישעי'  לד ז.  ובטח על יי'  יְדֻשָּׁן משלי כח כה.  נפש ברכה תְדֻשָּׁן שם יא כה.  מתאוה ואין נפשו עצל ונפש חרצים תְּדֻשָׁן שם יג ד.  —  °והחלב וכדומה:  מתחיל בחלב הבקר הנחלב מיד לפי שעתו טעמו מתוק ומדושן וערב אסף הרופא, כ"י מינכן 15.  —  °והאדמה:  מטע קרן שמן הַמְּדֻשָּׁן, מרמס מדוע כחרולי כבשן, נוצר למעלה לא יישן, נטעו למשלוח פרות הבשן סליח' יום ג, אין כמדת.

—  הָתפ', הֻדַּשַׁן, הֻדַּשְׁנוּּ במקום הֻתְּדַּשְׁנוּ, - כמו דֻּשַּׁן:  חרב ליי' מלאה דם

הֻדַּשְׁנָה1 מחלב מדם כרים ועתודים  ישע' לד ו.

—  נתפ', *נִדַּשַּׁן, - א) נעשה כמו דם:  נר שכבתה נידשן השמן נידשנה הפתילה כיצד עושה מטיבה ונותן בה שמן ומדליקה  מנח' פח:.  — ב) נעשה שָֹׁמֵן ודָשֵׁן:  וכשיצא יעקב מאת פני יצחק אביו יצא מעוטר כחתן וככלה בקשוריה וירד עליו טל מן השמים ונדשנו עצמותיו ונעשה גם הוא גבור חיל וכח פרקי דר' אליעזר לב.  —  °ונתדשן:  שנתדשנו אבריו משמחת השמועה רש"י גיט' נו:.  וכל מי שעינו טובה בממונו ומחלק ממנו לצדקה וגמילות חסדים ומאכיל פתו לעניים ומרוה אותן הרי הוא מתדשן ומתרוה מכל טוב מעל' המדות, הכלות כב.  ונתדשנה הליחה לזה קאנון א א ג ב.  — ובמשמ' נעשו אפר:  ואם באנו לתלות בגזרת הכתוב שיהו השאר מתדשנין וזה עומד ודולק שו"ת רשב"א עט.

—  נפע', °נִדְשָׁן, ואמר הפיטן:  הבא שנת שלוֹמים לאשר בדשן נִדְשָׁנוּ, יי' הט שמיך ותרד גע בהרים ויעשנו הושע' יום ג, אל פתחך.  ודור עשירי נמוחו כעון אשר נדשנו ובלו ימיהם בטוב ובניהם שלא ראו טובה לקו ר"מ אלשיך, איוב כא כג.  עופות וכל רמש לאוכליו נדשן מאד ושמן ברבוים אסירי התקוה, יוסף פינסו יב:.

— הִפע', *הִדְשִׁין:  בני אם יש לך היטיב לך ולאל ידך הדשן ב"ס גני' יד יא.

—  דִּשְּׁנֵה, עת' יְדַשְּׁנֶה, —  היה לו (לאלהים) לריח נחוח ריח דשן הקרבן שנשרף על המזבח:  יענך יי' ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב ישלח עזרך מקדש ומציון יסעדך יזכר כל מנחתיך ועולתך יְדַשְּׁנֶה2 סלה תהל' כ ב=ד.