°, ש"נ, — סגולת מה שהוא דָּשֵׁן, ועצם החמר הדשן: אמנם הדשנות (של המוח) כדי שיהיה מה שיצמח ממנו מן העצבים דבקיי (קאנון א א א ב). ויזונו הכליות בדשנות ודמיות אשר באותה המימיות (שם שם ד ב). פרוש המלות האלה לחות ודשנות וכו' השתנית לחותי ודשנותי אל היובש והחורב (ריב"ג, השרשים, שדד). ישד מלכים וכו' שהם ענין לחות ודשנות (שרשי רד"ק, שדד). וכל עץ ועץ כפי שרשו וכפי המקום שהוא שתול בו יהיה דשנותו ורעננותו (מלמ' התלמ', חג הסכות). לא יותך רטיבותו ולא תתייבש דשנותו ורעננותו (נוה שלום, אבר' שלום ה יג). שמתחלת הבריאה היו האדים העולים מן הארץ שמנים וגסים מאד לחוזק הארץ ודשנותה בבריאה (ר"י אברבנאל, נח). ובעבור שהמה (אנשי סדום) התגאו בטובת ארצם ודשנותה היה מעונשם שתשחת ארצם בגפרית ומלח לא יעלה בה כל עשב (שם, וירא). מטה אהרן נכרת מגזעו ובלתי נאחז לא בארץ ולא במים החמריים שיעמוד ברעננותו ודשנותו שקדיו ופרחיו (הוא, נחל' אבות ה). —  ודשנות הדם: היות לוקחים הכליות דשנות הדם ומזככים אותה (דרך אמונה, ביבאגו ב).