*, דּוֹשֶׁן, ש"ז, — כמו דֶּשֶׁן, בפרט אצל אדמה, דּשְׁנָה של האדמה, שהאדמה דְּשֵׁנָה ונותנת הרבה פרי: כשהיו ישראל מחלקים את הארץ הניחו דושנה של יריחו חמש מאות אמה על חמש מאות א"ל כל מי שיבנה בית הבחירה בחלקו יטול דושנה של יריחו (ספרי בהעלותך פא).  יודעים היו שבית המקדש עתיד להבנות בחלקו של יהודה ובנימין לפיכך הפרישו דושנה של יריחו מיריחו (שם, ראה סב), ר"ל האדמה הדשנה.