דָּשַׁשׁ
* 1, פ"י, בינ' דּשֵׁשׁ, דּשְׁשִׁים, — כותת ושובר הגרעינים לעשות מהם כעין גרש: דשושי חילקא וכו' דוששין בצינעה לצורך המועד רבי יוסי אומר דשושי ציפורי הן החמירו על עצמן שלא יהו דוששין כל עיקר (מו"ק יג:). — ואמר הפיטן: כהושעת יקושי מלבן, מרמסת התבן, וכהדוש מתבן, דששת דוששי (הושע' יום ה).
1 בערב' דַשּׁ دَشّ, נגזר מהשם דשישה دشيشة שהוא שם למאכל מחטים כתושים וברור שזו מלה שאולה מארמ' (דר' בכר בהערה לספר המספיק).