, ש"נ, —  מה שהלב הֹגֶה:  פי ידבר חכמות וְהָגוּת לבי תבונות (תהל' מט ד).  רוצים לגופם על הגות משנה ללמוד בכל עמל ויגיעה (ר"מ דרעי, לקו"ק עד).  —  ובמשמ' מבטא והוצאת המלים בכלי הדבור:  נעדר מפינו הָגוּת קדש מעוזינו ותהי לנו חזות כל משאותיו ונאמי דבר פיהו כדברי הספר החתום (הקד' עברית לס' האגרון, זכר' לראש' ה).  הוו אעפ"י שנפלה מן הכתב (במלת ואֹכל) קיימת בהגות הלשון (ר"מ ג'יקטיליא, אות' הנוח לר"י חיוג).