*, ש"נ, — שה"פ מן *הפקיע, א) הפקעת ממון וכדומה, הפעולה להפקיעו ולהוציאו מידי פלוני: כאן בגזילו וכאן בהפקעת הלוואתו (ב"ק קיג:). עבד עברי הפקעת הלוואתו הוא (שם). — °הפקעת איסור, הפעולה להפקיע דבר מהאסור שעליו: דהמפקיר עבדו יוצא לחירות וצריך גט שיחרור היינו משום הפקעת איסור כדי להתירו בבת ישראל (תוספ' קדוש' טז.). — °והפקעה מהתחיבות וכדומה, מה שאדם מפקיע את עצמו מחובת דבר שיחול עליו: על אדות הנערה אשר הוציא עליה האיש ראובן שטר קדושין כתוב וחתום וכו' אחר זמן רב הוציאו קרובי הנערה שטר  הפקעה שהיא היתה אוסרת על עצמה כל ממון קדושין שיתנו לה בלתי אם תתקדש ברשות אביה וכו' שהרי רגלים לדבר שאין ההפקעה אמתית (שו"ת תורת אמת קעג). — °והפקעת שערים, העלאת השער של תבואה וכדומה, למכור דבר יותר ביוקר: ומרעב תמנע לחם בהפקעת שערים בהביאך יוקר בתִבואות (משפט צדק לאיוב, לא מים). — ב) °הפקעה מבגד הוצאת חוטים שמפקיעים מדבר ארוג כדי לעשותם מוכים: אבל הפקעת סודרין לא גזרו (תוספ' שבת לט.).