*, ש"ז, – שה"פ מן הִפְקִיר: בית שמאי אומרים הפקר1 לעניים הפקר ובית הלל אומרים אינו הפקר עד שיופקר אף לעשירים (פאה ו א). שחרית בעל הבית צריך שיאמר כל מה שילקטו עניים מן העומרים הרי זה הפקר (תוספתא שם ב ה). הפקר אונסין הפקר (שם). הפקר ב"ד הפקר (גיט' לו:). דצדקה (לא ראויה) אלא לעניים אבל הפקר בין לעניים בין לעשירים (נדר' ז.). בזמן שנדרו קודם להפקרו (שם מג.). המדה הזאת (הנדיבות) כשמנהיגין אותה על דרך השוה הנכונה שלא יגיעו בה אל הפיזור וההפקר היא משובחת מאד (רשב"ג, תקון מדות הנפ' מג). – ובהשאלה: אמרו להן בית שמאי לב"ה ממאנת והיא קטנה אפילו ארבעה וחמשה פעמים אמרו להן בית שמאי אין בנות ישראל הפקר (שתארס ותמאן ותשוב ותארס לאחר) אלא ממאנת וממתנת עד שתגדיל ותמאן ותנשא (יבמ' יג א). מנהג הפקר נהגו בה (גמ' שם סו.). כל מי שאינו עושה עצמו כמדבר הפקר אינו יכול לקנות את החכמה והתורה (מד"ר במד' א). סוף שהוא מתיר את העבירות ועושה אותן הפקר כמישור (שם י). אמרו (אחי דינה) מה הם נוהגים בנו כבני אדם של הפקר (שם בראש' פ). להרוס בהם יסודי הדת ונעשו הפקר ליד תאותם ותשוקת נפשותם הבהמיות (אגר' תימן להרמב"ם). שלא היתה היצירה על זה הדמות הפקר וללא טעם כאשר ידוע למבין סוד צורת האדם (מ' אלדבי, ש"א י).
1 כך בדפוס נאפולי בכל המשנה הפקר וכן משמע מפי' הר"מ שלא פירש הבקר כמו הפקר שבגרסתו היה הפקר (ד"ס), ובנוסח' הדפוס' שתי פעמים הראשונות הבקר, ב אחרי ההא, ובכ"י הכל הבקר.