הַתְעָיָה

° , ש"נ, — שה"פ מן הִִתְְעָָה: ואין זו התעייה בלב (ראב"ע בראש' כ יג). לפי שבדרך זה תפול התעייה ויכשל בו הוא או אחר להאמין השניות (מלמ' התלמיד', יתרו). כי לפי הממשלה הנראית להם היא התעיה גדולה ליחס הממשלה והגדולה להם (שם, במדב').

חיפוש במילון:
ערכים קשורים