— מלת קריאה של כעס וקצף, wehw; hélas; woe: הוֹי גוי חוטא עם כבד עון זרע מרעים (ישע' א ד).  הוֹי משכימי בבקר שכר ירדפו מאחרי בנשף יין ידליקם והיה כנור ונבל תף וחליל ויין משתיהם ואת פעל יי' לא יביטו (שם ה יא-יב).  הוֹי משכי העון בחבלי השוא וכו' הוֹי האמרים לרע טוב ולטוב רע שמים חשך לאור ואור לחשך שמים מר למתוק ומתוק למר הוֹי חכמים בעיניהם ונגד פניהם נבונים הוֹי גברים לשתות יין ואנשי חיל למסך שכר (שם יח-כב).  הוֹי חשבי און ופעלי רע אל משכבותם באור הבקר יעשוה כי יש לאל ידם וחמדו שדות וגזלו ובתים ונשאו ועשקו גבר וביתו איש ונחלתו (מיכ' ב א-ב).  — ולאבל וצער ומספד: וינח את נבלתו (של הזקן) בקברו ויספדו עליו הוֹי אחי (מ"א יג ל).  הוֹי המון עמים רבים כהמות ימים יהמיון ושאו לאמים כשאון מים כבירים ישאון (ישע' יז יב).  — ואמר בן סירא: הוֹי למות מה מר זכרך לאיש שוקט על מכונתו (ב"ס גני' מא).  — ולקריאה וזרוז: הוֹי ארץ צלצל כנפים אשר מעבר לנהרי כוש השלח בים צירים ובכלי גמא על פני מים לכו מלאכים קלים אל גוי ממשך ומורט (ישע' יח א-ב).   הוֹי כל צמא לכו למים ואשר אין לו כסף לכו שברו ואכלו (שם נה א).  — וכפול: הוֹי הוֹי ונסו מארץ צפון נאם יי' (זכר' ב י).    מעשה באיש אחד באושה שנפל הבית על שני בניו ועל בתו וכו' ונתנו את החתנים בראש אחד ואת הכלה בראש אחד והיו מקלסין לפניהם ואומרים הוי הוי חתנים הוי כלה (מס' שמחות יא).