ת"ז, מ"ר זָבִים, — מי שיזוב הזרע מבשרו, מי שלקה במחלה זו, mit Gonorrhoea behatffeter; affligé de gouorrhéoa; afflicted with gon: איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זָב בקדשים לא יאכל (ויקר' כב ד). וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זָב וכל טמא לנפש (במד' ה ב). ואל יכרת מבית יואב זָב ומצֹרע ומחזיק בפלך (ש"ב ג כט). כל המשכב אשר ישכב עליו הַזָּב יטמא (ויקר' יה ד). וכי ירק הַזָּב בטהור וכבס בגדיו (שם ח). הרואה ראיה אחת של זוב וכו' בית שמאי אומרים זב גמור (זב' א א). אין בין זב הרואה שתי ראיות לרואה שלש אלא קרבן מגי' א:. — ומ"ר: מקצת זבים מביאים קרבן ומקצת זבים אין מביאים קרבן (ספרא, זבים ג ה). הזבין והזבות טובלין כדרכן ביום הכפורים (תוספתא יוה"כ ה ה). בני ישראל מטמאין בזיבה ואין עכו"ם מטמאין בזיבה אבל גזרו עליהן שיהו כזבין לכל דבריהם (נדה לד.).