1, ש"ז, — כמו מַתָּנָה, Geschenk; don; gift: ותאמר לאה (כשילדה בן ששי) זבדני אלהים אתי זֶבֶד2 טוב (בראש' ל כ). — ומצויה מליצה זו בעצמה אצל הפיטנים3, ואמר המשורר: אין חפץ למלך במהר אך לעשות נקמה בצריהו במאה ערלות פלשתים מיכל תהי לך לְזָבֶד (ניר דוד לשלום הכהן). לך רק ואמר לו כי לי אתה עבד, אז יסך אל ראשך יזבדך זָבֶד (יל"ג, הבאת בכורים). אל אוצר המדינה הבא חילך, ובנכסיה קח חלק וְזָבֶד, היה אדם בצאתך ויהודי באהלך, אח לבני ארצך ולמלכך עבד (הוא, הקיצה עמי). — ומ"ר: וועד במוהר וקדושין וגם בכתבה לך ולעזרך והן ברור זְבָדַיִךְ (קינ' לת"ב, ציון צפירת).
1 בערב' זַבד زَبد מתנה.
2 ת"א: חלק טב. רסע"ג: פווצ'ני אללה תפויצ' כ'יר. וכבר ערער עליו דונש ואמר: ופתר זבדני אלהים אותי מן לשון פיצה כמו יפוצו מעיינותיך חוצה והחריב מלה משולשת שלימה ועשאה מסוכנת כמו זבת חלב ודבש ואין בין זבדני וזבת תולדה כאשר אין בין הסוס הבחור לעיר השכור ומלה זו פתרונה כמשמעה מן לשון הגרי זבדני אלהים אותי זבד טוב כלומר נתן לי מתנה טובה. ע"כ. והנה טעה דונש בכונת רסע"ג, כי באמת גם רסע"ג התכון למשמעה של מתנה שישנה גם בפעל פוצ' فوض הערבי. מנחם: אין למלה זאת דמיון בתורה ופתרונה לפי ענינה זבד כמו חלק. וכן רש"י וראב"ע. ריב"ג אמר כמו דונש וז"ל: הוא אצלי דומה לדברי הערב שמפילין הלשון הזה על המתנה. ע"כ. ובמשמעה זו פרשוה כל החדשים. ובספרות השתמשו בה בכונות מתחלפות אלו.
3 לפי קצת נוסחאות גוף ב"ס של הגניזה באה מלה זו שם בפרשה לג כד: חיך יטעם מטעמי זבד ולב מבין מטעמי כזב. ובפרשה מ כט: איש משגיח על שלחן זר אין חייו למנות חיים, מגעל נפשו מטעמי זבד ולאיש יודע יסור מעים. ע"כ. אך יש מקום לפקפק בגרסה זו, שאינה מתישבת היטב לפי הענין.