* ש"נ, מ"ר זָבוֹת, — אשה שהיא זָבָה: טימא בזב וטימא בזבה מה זבה מקום שמטמא בטומאה קלה מטמא טומאה חמורה אף זב וכו' ספרא, זבים א א. טומאת האיש בלובן וטומאת הזבה בדם שם. הזב והזבה שבדקו את עצמן ביום הראשון ומצאו טהורים וכו' הרי אלו בחזקת טהרה שם ג ה. הזב והזבה המצורע והמצורעת בועל נדה וטמא מת טבילתן ביום שבת קכא.. — ומ"ר הזבין והזבות טובלין כדרכן ביום הכיפורים   תוספתא יומ' ה ה.