זָבַד, פ"י, עת' אֶזְבֹּד, – זָבַד את פלוני זֶבֶד, נתן לו מתנה: ותאמר לאה (כשילדה בן ששי) זְבָדַנִי אלהים אתי זבד טוב בראש' ל כ. –  ומצוי בספרות1: ומה יערב למלך רב ויתרצה ויתקרב, ומה זוֹבֵד יהי עובד למול אדון ויתערב, ותן חסדו ישו נגדו כאור יום מבלי ערב ר"י הלוי, פזמ' ליוה"כ, תשלום אבודר', יד תתי.  היה זוֹבֵד נא עבד חרד מדינך, וקחהו ונחהו עלי נחל עדנך רמב"ע, יוה"כ, זמן הבלי.  התקבצו חכמים ועמדו על עמדכם, כי זבד טוב אזבדכם, לכו בנים שמעו לי כי יראת ה' אלמדכם עצם לשון הרמב"ם, הקד' פי' המשנ'.  והיתה תפלתו שיזמין לו ויזבדהו ביום ההוא זבד טוב ר"י אברבנאל, חיי שרה.  בה בשם אדם קראתני, ושמחה טובה ברכה זְבַדְתָּנִי פזמ' ליוה"כ, ה' לשמע.  אלהים לנו מחסה ונרון באבוד רשעים האומרים בתורתך מִלִזְבּוֹד,  ומה בצע בחרתם באל הכבוד סליח' ער"ה, אלהים.  – ופָעוּל: הַזְּבוּדִים בזבד אומרים יי' אלהינו, החנונים בחיל עונים יי' אחד יוצר יוה"כ, האזורים באהב.  חמודים משמנים אבוסים ברבורים, זְבוּדִים דגי הים בני יונה ותורים, קציעה ויין רקח ותירוש ויצהרים מחז' ויטרי' ארוסת.  זכרו ימים מקדם הייתי פליאה, זְבוּדָה זר ומקשטה ככלה נאה סליח' יום ז', אל ימעט.  זועה מאימת טורף, זר משחית ושורף, זבודתך בלי תרף, ואת אויב חרף ידע' בדרשי, מטמוני המבורג, המגיד יו.  בשבת אהל מתחו, זבודיו משרתיו יצר הכינם וציינם בכחו, חתירת תפתה ערך לעוברי דברי שבחו מחז' ויטרי אקדמה.  – נִפע', °נִזְבַּד: כנפי דיר ארצכם, בהרחיבי ערי מגרש למשרתי להזבד, יצאתם לצבא קדשו מחניכם, וביד וביתר מהאבד אזהר' רסע"ג, קבץ מע"ג.  כבודו כבוד למיחלים לו לכן תם נזבד זבוד, כסף שבת היכלו כלו אומר כבוד ר"י בן אביתור, עבודה.  לתורת בכורות ובכורים ולקיים מצות פריה ורביה הִזָּבֵד זבוד אזהר' ר"י ברצלוני, את קולך שמעתי.  מען רצון העיר לאשכול כופר, לא כן יהי נזבד בחדוש שפר, לנחש כקורת בד עפר ואפר   כנף רענ', פזמ' לר"ח.  לאיש אשר חכמה נזבד זבוד הוא (הספר) זכרון מאיר בית אוצרו מ' ריאטי, מקדש מעט, חלק האולם.  אישי תהי מנוחתו כבוד, מיום נזבד עלי זבוד, לא גער בי ולא הכלימני, וגברת על כל אשר לו שמני ספ' שעשועים לר' זבדא 21.  – ובמשמ' נתחבר: את ה' אלהיך תירא אותו תעבוד, בזה תשיג כל חפצך תפארת וכבוד, את חכמים תהיה נמנה ועם שלמים תהא נזבד זבוד שא' יעבץ א מא.  – פִע', °זִבֵּד: האל הנאמן במדה שמינית פדני, ואמת ה' לעולם עודדני, זבד טוב בחסדך זַבְּדֵנִי, הדריכני באמתך ולמדני סליח' ליל העשור, מנה' אויניון, אל נגלה. – הִפע', °הִזְבִּיד,  – כמו קל: הזבדתיך זבד טוב להחזיק בעץ החיים אשר חטבת  אזה' ר"י ברצלוני, את קולך.