1 עי' הערה לקמן.

2 כך בנוסח', וברה"ג ולא זוברית, בערוך בשם רה"ג זיברית, במשנה עם גוף פרוש הר"מ בערב' זיבורית, ובר"ש בשם הערוך הזיברין, ובקצת דפו' הזיבורית. וכמו פקפוק הנוסח' כן הפקפוק בפרוש מלה זו. רה"ג פרש: לא עלתה להן נקיות וטהרה. ובאמת זה נאות לפי סגנון הלשון, כי לפני המלים עד שיטנו חסרות המלים אינו טהור כמו שכתוב שם בענין כלי שהוא צר מכאן ומכאן ורחב מן האמצע: אינו טהור עד שיטנו על צדו. אך צורת המלה זוברית זרה ואי אפשר להלמה לפי הדקדוק, שהיה צריך להיות בלשון זכר ובמשקל פוֹעל או פֻעל. הערוך פרש ולא הטביל בית ידו, והביא גם פרושו של רה"ג, וכבר שדה הר"ש נרג בפרושו של הערוך. הרמב"ם הודה כי לא נתברר לו פרושם של דברים הללו, אמר וז"ל: זיבורית הוא אלשי אלנאקץ אלחטיט ואלדי יריד בה הנא אנה הטביל את הכלי ולם יסתוף אטראפה באלטבילה אנ כאנת לה אטראף וזואיד ולעל כאן לבעצ' אלכלים זיאדה מא כאנוא יסמונא זיבורית לא ימכן אן ידכ'להא אלמא חת ימיל אלאנא עלי ג'אנבה. ע"כ.  ובעברית: וזיבורית הוא הדבר החסר והגרוע ומה שהוא רוצה בו כאן הוא שהטביל את הכלי ולא השלים הטבילה בקצוותיו אם היו לו קצוות ותוספות ואולי היתה לקצת הכלים תוספת שמה זיבורית ולא היה אפשר שיכנסו בה המים עד שיטה הכלי על צדו. ע"כ. ודחק גזרה זו מהשם זיבורית לקרקע כחוש אין צורך לברר, ועוד לפי פרוש זה המלה בלא היא נגד הכונה, שאדרבה אם יש להכלי זיבורית אז צריך להטותו, ולכן לא הביא הרמב"ם הלכה זו ביד החזקה כלשונה אלא שנּה אותה בלשון אחרת במשמעה כללית: היה בו מקום שאין המים נכנסין בו עד שיטנו על צדו לא עלתה לו טבילה עד שיטנו על צדו. ע"כ. וכבר העיר ראב"ד ע"ז ואמר: זה עשה תחת שראה במשנה הטבילו כדרכו בלא זרבובית (אולי היתה זו גרס' הספר שביד הראב"ד) עד שיטהו על צדו לא ידע מהו זה ושם לו פתרון לפי שכלו. ולוי וקוה' נמשכו אחרי פרוש הערוך, בית יד, ואמרו שכך בסורית זרובא, אבל באמת זרובא בסור' אינו בית יד אלא מין קערה ארוכה, צפה. והנה הראב"ד פרש מלה זו במשמ' השם זרבובית, עי' זה הערך, ואמר: ואנו כבר הסכמנו עליו והעמדנו על מה שראינו בויק"ר פ"ה השותים במזרקי יין זרבוביות והוא קנישקנין והכלי שאין לו אלא נקב אחד אין המים נכנסין בכולו מפני הרוח וכשיש בו קנה פתוח מן הצד נכנסין בו. ע"כ. הרא"ש אמר: בלא זיבורית הוא צואר הכלי שהוא ארוך כמו שעושים לכלי זכוכית ואין המים נכנסין בו עד שיטנו על צדו. ע"כ. אבל לכל הפרושים קשה למה צריך דוקא להטות הכלי על צדו הלא אפשר להשקיעו עד מתחת לפני המים וימלא כלו מים ויהיו מושקים עם מי המקוה? ועוד קשה הלשון בלא זבורית, שאדרבה לפי כל הפרושים האלה בזבורית היה צריך לאמר הטבילו בזבורית? וכל הדחק הזה בכונת המשנה בא להם להמפרשים מפני שנעלמה מהם משמעתה האמתית של המלה זבורית או זוברית, ורק משמעת המלה הדומה לה בלשון ערבית צאבורה صابورة, שפרשוה המלונים הערבים בזה הלשון: מא יוצ'ע פי בטן אל מרכב מן אלת'קל לית'קל ולא ימיל עלי ג'אנביה, —  ר"ל מה שיושם בבטן האניה מן דבר כבד כדי שיכבד ולא יטה על צדדיה. רק היא מבארת יפה כונת ההלכה ומתישבת היטב לפי הענין והסגנון, כי אם טבל את הכלי כדרכה עם זבורית, ר"ל משקל בתחתיתה, אין צרך להטותה על צדה, כי המשקל ימשך אותה עד מתחת לפני המים, אבל בלא זבורית עד שיטנו. והנה אפשר שהמשא הזה נקרא כך על שם האבנים שמשמשים עפי"ר לזה, כי השם צבר בערב' משמש גם במשמ' אבן.