*1, ש"ז, מ"ר מְזִידִים, — מי שעושה דבר בזדון: אין תורמין מן הטמא על הטהור ואם תרם שוגג תרומתו תרומה ומזיד לא עשה כלום (תרומ' ב ב). הבא על יבמתו וכו' הוא מזיד והיא שוגגת הוא אנוס והיא לא אנוסה (יבמ' ו א). (המקדש) במעשר שני בין שוגג בין מזיד לא קידש (קדוש' ב ח). הכהנים שפגלו במקדש מזידין חייבין (גיט' ה ד). ואם הוציא והכניס שוגג חייב חטאת מזיד ענוש כרת ונסקל (תוספתא שבת א ג). המבשל בשבת שוגג יאכל מזיד לא יאכל (ירוש' תרומ' ב מא ג). נחשדו שהיו מניחין (את התבשיל בכירה) מזידין ואומרים שכיחין היינו ואסרו להן את השוכח (שם). הנח להם לישראל מוטב יהיו שוגגין ואל יהו מזידין (ביצ' ל.). ומכשפיו ומזידיו וגזלניו (אדר"נ, נוסח' ב מב). — בְּמֵזִיד, בְּזָדוֹן: הבא על יבמתו בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון (יבמ' ו א). ר"י אומר (המקדש במע"ש) בשוגג קידש במזיד לא קידש (קדוש' ב ח). המטמא והמדמע והמנסך בשוגג פטור במזיד חייב (גיט' ה ד). המטביל כלים בשבת בין בשוגג בין במזיד עלו ידי טבילה (תוספתא שבת ג י). השוכח תבשיל על גבי כירתו בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל (ירוש' תרומ' ב מא ג).
1 מן זוד, עי"ש.