זִיוְתָּן

*, ש"ז, — בעל זיו: בשנה הרביעית בחדש זיו בירח שנולדו בו זיותני עולם (ר"ה יא.).  ונהיר (פרושו) זיותן (ר"ה יא.).  — ואמר הפיטן: מסיני בא (אלהים) בקדש נאוה וזיותן, את פני כלה להקביל כחתן (ר"ה יא.).

חיפוש במילון: