זִיּוּף

* ש"ז, – שה"פ מן זִיֵּף: א"ל ריש לקיש מעתה תחוש לגיטין הבאין ממדינת הים שמא נכתבו ביום ונחתמו בלילה א"ל זה זיופו מדבר אחד ירוש' גיט' ב מד..  ולענין זיוף (שטרות) ודאי אנו חוששין בכל מקום ואף הגוים הללו חוששין לזיוף ואין מקבלין שטר מכתב ידי עדיו תשו' הגא', הרכבי רעח.  חומץ שלנו ביד גוי אינו צריך חותם בתוך חותם אם בשביל ניסוך אינו מנסך אם בשביל זיוף כיון שיש חותם אחד אינו טורח ומזייף הלכ' פסוק', יין נסך.  לפי ראות הקונה לא הכיר בהם שום זיוף והוציאו היין ונמדד כמנהגו שו"ת הר"נ גירונדי מב.  והכסף הצרוף במעבה האדמה המזוקק פעמים הרבה הוא נקי מכל זיוף וסוג וחלאה העקרים א ח.  – ובהשאלה: ולפי שהפלוסופים לא זרח עליהם אור הנבואה אשר היא שרש הקבלה האמתית דברו בדויים וזייופים רבים ולא יכלו להוציא מכח המחקר ענייני הנפש ושכרה וענשה מנח' קנא' לר"י מפיסא 73.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים