‎‎1, פ"ע, עב' זָמַם, זָמֲמָה, זָמְמוּ, זֹמֵם, זָמַמְתִּי גם זַמֹּתִי, עת' יָזֹם, יִזְמָם, — א) חשב מחשבות לעשות דבר מה, ועל הרוב בכונה להרע, sinnen, Böses planen; méditer, faire des projets; to meditate, plan : ועשיתם לו (לעד בשקר) כאשר זָמַם לעשות לאחיו דבר' יט יט.  אל חומת בבל שאו נס החזיקו המשמר הקימו שמרים הכינו הארבים כי גם זָמַם יי' גם עשה את אשר דבר אל ישבי בבל ירמ' נא יב.  וישובו ויאמרו כאשר זָמַם יי' צבאות לעשות לנו כדרכינו וכמעללינו כן עשה אתנו זכר' א ו.  עשה יי' אשר זָמָם בצע אמרתו אשר צוה מימי קדם הרס ולא חמל איכ' ב יז.  בי בה אמר יי' צבאות כאשר זָמַמְתִּי להרע לכם בהקציף אבתיכם אתי אמר יי' צבאות ולא נחמתי כן שבתי זָמַמְתִּי בימים האלה להטיב את ירושלם ואת בית יהודה אל תיראו זכר' ח יד-יה.  זֹמֵם רשע לצדיק וחרק עליו שניו תהל' לז יב.  כי שמעת דבת רבים מגור מסביב בהוסדם יחד עלי לקחת נפשי זָמָמוּ שם לא יד.  זממתי להיטיב ולא אהפך כי אמצאנה חשקה נפשי בה ופני לא אהפך ממנה ב"ס גני' נא יח-יט.  וכאשר זממתי לעשות מה שהסכמתי עלי מחבור הספר הזה ראיתי כי אין איש כמוני ראוי לחבר חבור כמוהוהקד' חו"ה. — והשתמשו בו גם בספרות המאוחרת קצת בדרך הכפולים: אי כה זָם והרג מצרי בגן בקדש, ויפן כה וכה חֻתם בעדת קדש ר"א קליר, קינ' לת"ב, אי כה.  זָם והכין עץ, תקוע חג דת עץ קרוב' לפורים, אותו מבהלת.  זָם אנכי וקרא אלהי כל יצירה, חפוץ בחזקה טהרה לא תעבוד כל צורה סמא"ץ, פזמ' לש"ת, אל עליון.  — ועבר זַמֹּתִי: על זאת תאבל הארץ וקדרו השמים ממעל על כי דברתי זַמֹּתִי ולא נחמתי ולא אשוב ממנה ירמ' ד כח.  אם נבלת בהתנשא ואם זַמּוֹתָ2 יד לפה משלי ל לב.  וכבר זמותי לשום עליו מה שמצאתי מן הנפרדות האל השניות בנדגשות בבא הא בנקבה עליהן וכו' הקד' השרש' לריב"ג. — ואמר הפיטן: חשבתי עדן עדנים, עיני כלות לזמנים, לפי רוב השנים, זַמּוֹתִי לקץ זה אין חקר, אך לעת ערב יהיה בקר יוצר שבת ד אחה"פ, אלהי . — ועת' יָזֹם, מ"ר יָזֹמּוּ, ובהקלת הדגש יָזְמוּ: ועתה לא יבצר מהם כל אשר יָזְמוּ3 לעשות בראש' יא ו. — ב) *זָמַם הָעֵד, העיד עדות שקר: כיצד העדים נעשין זוממין מעידין אנו באיש פלוני שהוא בן גרושה או בן חלוצה אין אומרים יעשה זה בן גרושה או בן חלוצה תחתיו אלא לוקה מ' מכות א א.  אין העדים נעשים זוממין עד שיזומו את עצמן שם ד.  אם נמצאת אחת מהן זוממת הוא והן נהרגין שם ט.  (נמצא) אחד מן האחרונים זומם בטלה עדות שניה אחד מן הראשונים זומם בטלה כל העדות ב"ק ז ג.  עד זומם פסול מכל עדיות שבתורה תוספתא מכות א יא.  אלו הן הנחנקין המכה אביו ואמו וכו' והבא על אשת איש וזוממי בת כהן ובועלה סנה' יא א.  עדים זוממין שבאו אחרים והזימו זוממין פטורין תוספתא מכות א י.  שוטרי הרבים והנידון והעדים וזוממיהן וזוממי זוממיהן עומדים משורה החיצונה ולעם שם סנה' ח ב.  לפי שמצינו בכל עונשים שבתורה שוה מיתת איש למיתת אשה וזוממיהם כיוצא בהם וכו' אבל זוממיה (של בת כהן) לא שמענו מה יעשה להן ספרי שופט' קצ. — ועת' יזום: מה שלשה מזימין את השנים אף השנים יזומו את השלשה מכות א ז. 

— נִפע', * נִזּוֹם, יִזּוֹם — נעשה זומם, הוברר שעדותו עדות שקר: אין העדים נעשין זוממין עד שיזומו את עצמן מכות א ד.  אין עד זומם משלם ממון עד שיזומו שניהם גמ' שם ג.. — ומ"ר °נִזָּמִים, במקום נִזּומִים: ומה שמתחייבים הניזמים אינו אלא קנס לפיכך אין משלמים על פי עצמם טור עדות לח.  והם הניזמין נהרגין שהרי הוזמו רע"ב מכות א ט.

— הִפע', *הֵזִים את העד, — הוכיח שהוא זומם: באו אחרים והזימום ואפילו מאה כולם יהרגו מכות א ה.  שלשה מזימין את השנים שם ז.  מעידין אנו באיש פלוני שהרג את הנפש ובאו אחרים והזימום הנידון כשר תוספתא שם א י.  שהביא העל עדים שזינתה והביא האב עדים והזימום לעידי הבעל סנה' ח:.  וכל עדות שאי אתה יכול להזימה לא שמה עדות שם מא..

— הֻפע' *הוּזַם, הוּזָמוּ: עד זומם פסול מכל עדיות שבתורה וכו' בזמן שהוזם לעדות נפשות אבל לא הוזם אלא לעדות ממון אינו פסול אלא לאותה עדות בלבד תוספתא מכות א יא.  הוזם בדיני ממונות כשר לדיני נפשות סנה' כז:.  פלוני בא על נערה המאורסה והוזמו נהרגין ואין משלמים ממון (בא על) בתו של פלוני והוזמו נהרגין ומשלמין ממון שם י..  כי שכרו עידי שקר נגד הבת העלובה והעידו עליהם עדיות רבות ורעות לפני שופטי הארץ והוזמו ובכן נדונו בקציצת לשונות ר' הלל, מכת' ע"ד ספרי הרמב"ם.  באומר העדנו והוזמנו בב"ד פלוני וחייבנו ממון מכות ג.. — °ועת' כדרך השלמים: קמים להעד חמס ולא בושים, רוחם יוציאו כסילים אנושים שקר בהעידם יָזְמָמוּ בפרושים יוצר ב שבוע', אמרי כזב.

— פֻע', *זֻמַּם, מְזֻמָּם, מְזוּמָם: אם היה יודע שהוא מזומם אומר תהא מיתתי כפרה על כל עונותי חוץ מעון זה סנה' ו ב.  כשתמצי לומר זומם מזומם ואפילו הם מאה ספרי שופט' קצ.

— פִע', *זִמַּם, — כמו הֵזִים: דיני ממונות הקלים שלשה מזממים את השנים ירוש' מכות א לא:.  דיני נפשות החמורים שנים מזמין את השלשה שלשה אינן מזמים את השנים שם.

— נִתפ', *נִזְדַּמֵּם, — כמו הוּזַם: עדים שנזדממו וחזרו ונשתקרו ירוש' מכות א לא..  אם ניזדממו אחריך דברים (שים) יד לפה מד"ר בראש' פא.