, פ"י, — א) *זִמֵּן דָבָר, הכין אותו שיהיה מוכן בזמנו, vorbereiten; préparer; prepare: זימן שחורים ומצא לבנים לבנים ומצא שחורים (ביצה א ד). אלא זמן לו הקב"ה (ליוסף) שקים מלאים בשמים וכל ריחנין טובים שלא ימות מריח עורות הגמלים ומריח העטרן (מכי' בשלח ב ה). מה עשה הקב"ה זימן לו (לאדה"ר בליל מוצ"ש) שני רעפים והקישן זה לזה ויצא מהן אור ובירך עליה (מד"ר בראש' יא). מיד זימן לו הקב"ה (לר"ח) חמשה מלאכים בדמות בני אדם וכו' (שם, שה"ש א). מעשה בעקרב אחד שהלך לעשות שליחותו בעבר הירדן וזימן לו הקב"ה צפרדע אחת ועבר עליה והלך אותו עקרב ועקץ אדם ומת (תנחומא חקת א). איזה דבר זימן החמר ההוא הראשון (מו"נ ב יט). — °וצווי: אמי צוי לבנות מדינה גדולה ובצורה בעת שיגיעך שמע מות אלכסנדר וזמני בה מן המאכל והמשתה וקבצי עליה בני אדם מכל הארצות ליום ידוע לאכול ולשתות (תקון מדה"נ לרשב"ג לח). — ב) * זִמֵּן את פלוני לסעודה וכדומה, einladen; inviter; invite: מי שזמן אצלו אורחים לא יוליכו בידם מנות (ביצה ה ז). למלך שזימן את עבדיו לסעודה ולא קבע להם זמן (שבת קנג.). עכו"ם שעשה משתה לבנו וזימן כל היהודים שבעירו (ע"ז ח.). למלך שעשה סעודה וזימן את האורחים והכניס לפניהם תמחוי מלא כל טוב (מד"ר בראש' ט). לאחד שזימן את חבירו לסעודה והכיר בו שהיה מבקש להרגו (שם עה). מעשה באחד מגדולי כבול שהיה משיא את בנו וברביעי שלו זימן אצלו אורחים (שם ויקר' כ). א"ר דוסתאי אותי זימן (גוי אחד) לאותה סעודה עם כל בני עירו ולא היה שולחנו חסר מכל מטעמים שבעולם אלא אגוזי פרך בלבד (שם במד' כא ד). למלך שעשה סעודה וזימן האורחין ונפל השרץ לתוך התמחוי (שם שה"ש, באתי לגני). למלך שעשה סעודה והיו לו שני שונאים וזימן אותם (בפסיק' דר"כ, זכור). מה עשה אברהם אבינו הלך וזימן כל גדולי הדור ושרה אמנו זימנה את נשותיהם (ב"מ פז.). גוי אחד היה בעירנו ועשה סעודה לכל זקני העיר וזימנני עמהם והביא לפנינו מכל מה שברא הקב"ה בששת ימי בראשית (פסיק' דר"כ, את קרבני). שמא יש בלבו של מלך עלי כלום שלא זמנני בכל סעודות האלו (מד"ר שמות טו). היתה סבורה שהכיר בו מנוח שהוא מלאך ואעפ"כ היה מזמנו לו לאכול שטועה היה כסבור שיש אכילה למעלה (שם במד' י). — וגם עם ל אחריו, זִמֵּן לִפלוני: המזמן לחבירו לאכול אצלו והוא אינו נאמן על המעשר תוספתא דמאי ח ד. — ג) *במנהגי הדת היהודית, זֻמְּנוּ. אכלו יחד שלשה או יותר וברכו ברכת המזון במטבע מיוחדה ברכה בצבור: שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן (ברכ' ז א). ואין מזמנין בשם פחות מעשרה ובקרקעות תשעה וכהן ואדם כיוצא בהן (מגי' ד ג). קטן שיכול לאכול כזית מזמנין עליו ושאין יכול לאכול כזית אין מזמנים עליו (תוספתא ברכ' ה יח).

—  פֻע' זֻמַּן, מְזֻמָּן, - שנקבע לו זמן, bestimmt; assigné; appointed: יבא לעתים מְזֻמָּנִים (עזר' י יד). ולקרבן העצים בעתים מְזֻמָֻנוֹת ולבכורים (נחמ' יג לא). ונוהג בחיה ובעוף במזומן ובשאינו מזומן (חול' י א). יצתה בת קול ואמרה אדון זה מזומן לחיי העולם הבא (תענ' כט.). עת היא מזומנת לפורענות (סנה' קב.). אתם ותלמידיכם ותלמידי תלמידיכם מזומנין לכת שלישית (חגי' יד:ד). יצתה בת קול ואמרה להם כולכם מזומנין לחיי העולם הבא (מו"ק ט.). ירושלם של עוה"ז כל הרוצה לעלות עולה של עוה"ב אין עולין אלא המזומנין לה (ב"ב עה:). אין מעברין את השנה אלא במזומנין לה (סנה' יא.). — ו°הוכן: כי אנחנו רואים אותו (את העולם) בהרגשותינו ושכלנו כבית הבנוי אשר זומן בו כל הצריך לו (חו"ה, היחוד ו). נדמו בזה אל אנשים עורים הובאו אל בית מוכן להם בכל תועלותיהם והושם כל דבר בו על מכונתו הטובה והותקן על התקון הנאה והנאות לתועלותם וכונת תקנותם וזומן להם בו עם כל זה כחלים מועילים ורופא חכם לרפאם (שם, הבחינה א).  — °מזֻמן לחכמות וכדומה: שהמנהיג עצמו במאכל בדרך השוה עד שימצא עצמו מזומן  לחכמות אל יטריח שכלו בתחבולות העולם (מלמ' התלמיד', עקב). — °ומעות מזֻמנים, שישנם בעין, bares Geld; argent comptant; ready money: שאמר ראובן לשמעון שאם יתן לו מאה ועשרים דוק' במעות מזומנים שהיה בדעתו שיתנם לו ובמעות מנויות (שו"ת מהר"י קולון קיח). לאה אשת ראובן נפלה לה מעות מזומנים בירושה ושמעון מחזיק בהם (שו"ת תרומ' הדשן שיב).

—  הִפע', * הִזְמִין, — כמו זִמֵּן: המזמין את חבירו שיאכל אצלו (דמאי א א). משל לעבדו של מלך שעשה סעודה והזמין כל בני כנסיותיו ולא הזמין רבו (מד"ר איכ', פתיח'). למלך שעשה סעודה והזמין אורחים כיון שאכלו ושתו אמר להם תנו את המנה הזאת לבעל הבית (שם במד' יג). הכניסם (אברהם את המלאכים) לביתו כמנהגו והזמינם לאכול והם לא רצו לבטל ממנו מנהג האכסנים ואכלו עמו (שם י). שהזמינן בתוך הקן ומצא לפני הקן שאסורין (ביצה כה.). הכתוב מדבר בשני בני אדם שהרגו את הנפש אחד הרג בשוגג ואחד הרג במזיד לזה אין עדים ולזה אין עדים הקב"ה מזמינן לפונדק אחד זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם וזה שהרג בשוגג יורד בסולם ונופל עליו והרגו (מכות י:). אמרה לו אשתו ומה אם כל שער ושער ברא לו הקב"ה מעין בפני עצמו שיהא שותה ממנו וכו' לא כל שכן שיזמין לך הקב"ה פרנסה (תנחומ' תזריע ח). — נתפ', * נִזְדַּמֵּן, — נִזְדַמֵּן לו דבר, הדבר בא לידו פתאם, במקרה, נפגש אתו: היה עומד בתפלה ונזדמן לו רוק מבליעו בטליתו (בברכ' כד:). מי שאין לו חלוק לקרוע ונזדמן לו בתוך שבעה קורע (מו"ק כ:). דף של ספינה נזדמן לי וכל גל וגל שבא עלי נענעתי לו ראשי (יבמ' קכא.). אמרה להם זכר של רחלים נזדמן לי וזקן אחד מנהיגו (ב"ק נ.). ישראל שנזדמן לו עכו"ם בדרך טופלו לימינו (כ"ז כה:). לכהן גדול שהיה מהלך בדרך ונזדמן לו חלוני אחד (מד"ר ויקר' כד). בעלי מלח הוא אם יזדמן לו מעט רוח תכף יבא (שם קהל', בכל עת). וכשיעשו כן אם יזדמן הפסד מן השמים הוא (תשו' הגא', הרכבי קעח). עשה תלמוד תורה השרש והעקר וכל שאר עסקיך נמשכים אחריו אם נזדמן נזדמן ואם לא הזדמן לא הזדמן ואין נזק בהבצרו (פרוש רמב"ם, אבות א). כי כאשר אל יזדמן לאדם מה שיחפוץ יחפוץ במה שיזדמן לו (מלמ' התלמיד', מטות).  לא יהלך אדם אחורי אשה בדרך ואפי' אשתו נזדמנה לו על הגשר יסלקנה לצדדין (ברכ' סא.). שמא פרקמטיא בזול נזדמנה לך ולקחת בהן (שבת קכז:). כיון שנהרג סיחון המליכוהו (את בלק) תחתיו בעת ההוא שנזדמנה לו אותה שעה (תנחומא בלק ד). המתינו עד שנזדמנה שעה טובה לדבר (רגמ"ה ב"ב קיט:). נזדמנו לו נחשים ןעקרבים הרגן בידוע שנזדמנו לו להורגן לא הרגן בידוע שנזדמנו להורגו ונעשה לו נס מן השמים (שבצת קכא:). הגר שפחת שרה היתה ונזדמנו לה חמשה מלאכים (מד"ר בראש' עה). שפעמים שלא יזדמנו לו הזוזים ליתנם לו באותו העת (תשו' הגא', הרכבי קצט). ודין הוא למי שנזדמנו לו כל הדברים האלה שתראינה בטבעו אותות המדה הזאת (רשב"ג, תק' מדות הנפ' לו). לאדם שתאותיו מזדמנות לו תדיר ולא עברה עליו דאגה (שם). שיש לו נפש נדיבה ויקרה אשר היא מקבלת העניינים כפי אשר יזדמנו ואיננו מצפה אל הגדולות (שם מא). — ובמשמ' שהֻזמן לסעודה: לאדם שנזדמן לסעודת חתן וכלה והיה אותו האיש מצפה ואומר מתי יגיעם שמחתם ואשמחה בה (מד"ר דבר' יא). רב אמי נזדמן לבית שמחתו של ר' שמעון בירך ובירך כולן רב אשי נזדמן לבית רב כהנא יום ראשון בירך כולן (הלכ' פסוק', נשים). — ובמשמ' * שזִמְּנוּ אותו לדבר: אין גורפין תנור וכירים אבל מכבשין ואם אי אפשר אלא אם כן נזדמן הרי זה מותר (הלכ' פסוק', יו"ט). נדבר על מדת הגאוה ומה טוב שיזדמן לשער הזה שיהיה תחילה לכל השערים כפי חיוב הערך והמספר (רשב"ג תקו' מדות הנפ' כו). כי הטבעים מזדמנים לקבול המעשה ההוא כפי ערכם מהחום והקור והלחות והיובש (כוזרי ג כג). — ובמשמ' °הכין את עצמו: ואלו היינו מזדמנים לקראת אלהי אבותינו בלבב שלם ובנפש חפצה היינו פוגעים ממנו מה שפגעו אבותינו במצרים (כוזרי ב כד).

—  נִפע', °נִזְמַן, — כמו הָפעל: והנזמן להזדמן לעמת, אשר ידרש קנסו שם ישֻמת, מדי יבא לרצותו בדינו, ואם הקשה ביותר אין לדונו (דיני ממונ' לרה"ג). מפני שהנזמן (לבא לב"ד) חייב לשלם לסופר שכר הכתיבה (הלבוש חו"מ, דיינ' יא א). — ולסעודה: אם ישראל אחד מזמין את חבירו בי"ט לאכילה שאסור לאכול עמו שהרי לא היה דעת הנזמן עליו (הלבוש או"ח, תקטו ט).