* 1, פ"י, — זָמַם את הגמל וכדומה, שם עליו זָמָם:  תולה כפיפות בצוארי בהמה ונותן לתוכן מאותו המין נמצא לא זומם את הבהמה ולא מאכיל את התרומה (תרומ' ט ג).  שאנו צריכים למחות בידכם שאתם זוממין את הבהמה (פסיק' רבתי ג). — ובמליצה:  כל המנבל עצמו על דברי תורה סופו להתנשא ואם זמם יד לפה (ברכ' סג:). — ופָעוּל זָמוּם, זְמוּמָה, זְמוּמִים:  בהמתו של אבינו אברהם היתה יוצאת זמומה ובהמתו של לוט לא היתה יוצאת זמומה (מד"ר בראש' מא).  למה אתם משיאים ללוט שם רע ומוציאים בהמתו שלא זמומה (פסיק' רבתי ג).  גמליו של אברהם היו ניכרים בכל מקום שהיו יוצאים זמומים (מד"ר בראש' נט).

 — הָפע', °הֻזְמַם:  בלע פלג לשונם וְיֻזְמָמּוּ, הרוס שנימו בפימו ויֻדממו (יוצר יוה"כ, אדברה).