ג. זָמַם

 *1, פ"ע, — התהלך הנה והנה מבלי מצוא מקום מחסה לו, herumstreifen; rôder; tramp about:  נשמתן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד שנאמר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים ושל רשעים זוממות2 והולכות (שבת קנב:).  לאחד שנטל את האבן ונתנה לתוך כף הקלע אע"פ שהופכה ממקום למקום אינה יודעת על מי שתסמוך כך נשמתן של רשעים זוממות והולכות ושוטטות בעולם ואינן יודעות על מי נסמכו (אדר"נ, הוספ' א לנוסח' ב ט).  ודנה את הדין לאויבי דוד להיות נשמותיהן זוממות והולכות בתוך כף הקלע ובהכרח ידמו כאבן (אמר' טהורות, אם כל חי ב א).



1 לא נתברר מקור פעל זה, ועי' הערה לקמן.

2 רש"י פרש חבושות בבית הסוהר, מלשון זמם, אבל פרוש זה סותר להפעל והולכות שאחרי זוממות.  אך לפי הענין אין ספק בדבר כי הכונה בזוממות כמפורש בפנים, אעפ"י שלא נתברר לי מקורו.

חיפוש במילון: