זְעֵיר

1,  א)  תה"פ.  — מעט מאד, במדה קטנה,  ein wenig;  un peu;  a little:  צו לצו צו לצו קו לקו זְעֵיר שם זְעֵיר שם (ישע' כח י').  כתר לי זְעֵיר ואחוך (איוב לו ב).  ויצבט לה קלי קליל זעיר בשתי אצבעותיו (מד"ר רות, ויאמר לה בעז). —   ב) ת"ז, לנק' זְעֵיֶרה, קטן:  והכוכבים אשר אורן נדעך וגופן מעט וזעיר מגופי הכוכבים הנראים (צורת הארץ לר"א בר חייא הנשיא לה).  ושגגתך צבי החן שגגה בעיני החכמים לא זעירה, אבל יאמרו בני מוסר והשכל שגגה בעצבים היא חמורה (עמנ', מחב' ח). 



1   מן זער, עי"ש, וסוברים רוב החכמים כי זו צורת ההקטנה פֻעֵיל, כמו בערב' ההמונ' זֻעֵ'יר زُرِير, ובעב' בשוא במקום השורק וצירה במקום הפתח, אך ברט ( §192 NB) חולק ע"ז ואומר כי זה ת"ז פשוט, ושמש כמו שֵם.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים