1 רק עברית.  הלשון הערבית השתמשה בכלל למושג של כעס בשרשים אחרים.  אבל השרש זע'ם زعم שהוא משמש בערב' בעקרו במשמ' קול שמשמיע הגמל, התחיל לשמש בהרחבה גם לדבור האדם בשעת כעסו, ואמר לשאן אלערב:  הד'א אלאצל ת'ם כת'ר חתי קאלו תזע'מ أزغم אלרגל אד'א תכלם תכלמ אלמתע'צ'ב מע תע'צ'ב ואלתזע'ם والتزغم אלתע'צ'ב.  - ובעברית:  זה השרש נתרבה עד שאמרו תזע'ם האדם כשדבר דברים בכעס ותזע'ם כעס ועצב.  ובערב' ההמונ' זעל زعل משמש במושג כעס ותרעומות.